אז ככה,
ראשית אפתח ואומר "את" וכל הטיות/משמעויות קרובות מתייחסים לכותבת ולאו דווקא אלייך.
עתה לשיר -
אהבתי את הדימויים שלך ושלו כחרבות בקרב,
השימוש בדם וורידים מוסיף לתמונת המלחמה,
הפציעה שאת חווית וחשת מועברת היטב ובחדות.
הרמיזה בבית הלפני אחרון, שורה אחרונה (הבית לפני השורה "אהבה אפלטונית") נותנת תחושה שהוא כבר היה חרב שבורה.
הפרידה הזו שברה אותך.
שיר טוב, חזק ועוצמתי.
אני מתחבר מאוד לתחושות המועברות (של שני הצדדים) ואהבתי. יש לך כתיבה חדה ועם זאת עדיין רכה משהו, שילוב מעניין.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה