החולצה היתומה שלי,
שוכבת בודדה בפינת רחוב אפלולי.
מוחתמת בסודות נפשי.
רועדת מקור,
על גופו של זר.
איש בתוכה כבר לא גר.
קרועה ומלוכלכת.
היא בחושך שוכבת.
החולצה היתומה שלי,
יצאה מהארון אל עולם אכזר.
כבר לא מקופלת כמו עובר.
מוחתמת בכאב ודם.
רועדת מקור,
על גופו של זר.
החולצה היתומה שלי,
אין לה תקווה או חלום.
לא ילבשו אותה גם היום....
אממ.
אני מניח שאפשר לראות את השיר הזה מכמה רבדים...
בתור תהליך התבגרות שלך/של החולצה...את יודעת, הרגיל, מה שכולם עוברים...
אפשר גם בתור - תהליך ההתבגרות שלך ושל החולצה...בתור תהליך התבגרות של אחת בלי השנייה,
ואפשר גם...
רק לזהות את האובדן של החולצה...
או האיש מאחורי החולצה.