פורומים » סיפור שכתבתי

כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.

• לפני 8 שנים ו-6 חודשים הודעה שמחה ללא כותרת yael_16

  אחי היקר, אני מרגישה קצת נדושה, יושבת וכותבת לך מכתב כמו זקנה, זה פשוט שהגעגועים היום לא נותנים לי מנוחה.
  אני זוכרת שכשהייתי ילדה קטנה, בכל פעם שיצאת מהבית במדי הזית שלך, דמיינתי לעצמי את הפעם הבאה שבה תחזור- כשאני אשמע את צלצול הפעמון אני ארוץ במדרגות, אדלג שתיים שתיים, וכשאגיע למדרגה האחרונה, זאת שהתעקמה, אני אראה דמות תמירה, ירוקה ומטושטשת מבעד לדלת הזכוכית העמומה. ואז אני ארוץ בכל כוחי כדי לפתוח לך את הדלת, אך כמו תמיד, אמא תצליח להגיע לפני. היא תקבל את פניך ותעטוף אותך בחיבוק שלה, ורק לאחר שתרווה את צמאון הגעגוע שלה, אני אוכל לפלס את דרכי אליך ואתה תרים אותי בזרועותיך, תסובב אותי באוויר ותגרום לי להרגיש מיוחדת.
  ככה התנהלתי חודשים על גבי חודשים, מדמיינת לעצמי את אותו הרגע, עד שביום שישי אחד הפעמון צלצל.
  רצתי במדרגות, מדלגת שלוש שלוש, והגעתי למדרגה העקומה, מתנשפת ומצפה למצוא מולי את דמותך.
  ואכן הייתה שם דמות ירוקה, אבל היא לא הייתה לבדה, היו שם שלושה.
  זה היה נראה לי מוזר, אז התחלתי להתקרב לדלת לאט לאט ובהיסוס קל, וגם הפעם אמא ניצחה.
  ציפיתי למצוא אותך בין זרועותיה, אבל כל מה שהיא אחזה היה מכתב. לא הבנתי מה קורה פה, איפה אתה? איפה אחי הגדול?
  הסתכלתי על שלושת הגברים שעמדו בפתח הדלת, ומבטם בישר רעות. הם הסתכלו על אמא במבט מהול ברחמים, ובארבע מילים גרמו לה לקרוס - ״נפל בעת מילוי תפקידו״
  לא הבנתי, בחיי שלא הבנתי מה קורה. ניסיתי לשאול את אמא, אבל היא הייתה במקום אחר, מנותקת מהעולם, אז פניתי לאחד הגברים ושאלתי אותו. הוא הסתכל עליי בכאב ואמר לי שהלכת, להרבה זמן, ואתה כנראה כבר לא תחזור.
  מה זאת אומרת לא תחזור? הרי הבטחת לי שבפעם הבאה שתבוא, תלמד אותי לרכוב על אופניים! ואחר כך נצא לטיול ותספר לי סיפורים, על כל מיני דמויות של אבירים ,שמביסים דרקונים עם חרבות ומצילים נסיכות!
  אמא הטילה עצמה על הספה, מפספסת בסנטימטר את הרצפה. עיניה עצומות מנפיחות ופלג גופה העליון נע קדימה ואחורה.
  פניתי אליה ופניתי לגברים,וכשהם לא ענו לי פניתי לאלוקים, ודרשתי לדעת איפה אחי הגדול ? האם ארבע מילים יכולות למחות את כל קיומו??
  אף אחד לא ענה לי. כנראה שהאביר שלי הפסיד בקרב מול הדרקון.
  יצאתי לחצר בצעדים זועמים ופניתי לעבר המחסן, ואחרי שערימות של צינורות ומסמרים נפלו עליי, הצלחתי להוציא את זוג האופניים החדש שלי. את המגינים והקסדה השארתי שם, כי הסברת לי שגם לך יש מגנים, ששומרים עליך מכל משמר, ואם הם לא היו מספיק טובים בשביל להגן עליך, הם גם לא טובים בשבילי!
  עליתי על האופניים, כשרגליי ומוחי לא נחים לרגע והרגשתי את הרוח הקרה מכה בפניי.
  בזמן שדיוושתי הרגשתי דמעות חמות מציפות את עיניי. אני לא בוכה, כך ניסיתי לשכנע את עצמי. זו רק הרוח. פתאום, בלי הודעה מוקדמת, נתקעתי באבן קטנה. האופניים נפלו לקרקע ואני איתם. נשארתי כך,שרועה על האדמה, עם שריטה קטנה בברך וחבורה עמוקה בלב, ובכיתי. בכיתי בכי זועם ומלווה בצרחות,כי הבטחת שתלמד אותי לרכוב על אופניים, הבטחת לשיר לי שירים ולספר לי סיפורים, הבטחת שתמיד תשמור עליי. אחרי היבבות והצרחות והיללות, הגיע הבכי השקט, הבכי הכי כואב שיש - בכי שמבין שאחי הגדול הלך - וכבר לא יחזור.
  אחי, במשך שנים כעסתי עליך, ועל המלחמה ועל העולם, ועל כל מי שלקח ממני אותך
  אבל היום, אני פתאום מבינה- אולי הלכת ממני בגופך , אבל רוחך נושבת סביבי תמיד!
  היית שם כשקול פנימי קרא לי לקום, לנגב את הדמעות ולהמשיך לרכוב
  וכשהיו מציקים לי בבית הספר, אתה היית זה שגרם לי לעמוד על הרגליים ולהפנות להם את גבי.
  בכל טיול היית איתי, בפרפרים הצבעוניים, ברוח הקרירה. היית שם בחופתי, מסתכל בהתרגשות על אחותו הקטנה.וכשירד אז גשם קל, לא הבנתי איך זה הגיוני בחום של יולי בכלל. היום אני מבינה שזה היית אתה, משקיף עליי מלמעלה, מלאך בין מלאכים, ומזיל דמעה.
  אתה יודע, זה מצחיק, כי דווקא היום כשהגעגועים שלי חזקים מאי פעם, אני מרגישה אותך קרוב אליי יותר מתמיד. ככה, כשאני שוכבת בחדר הלידה, ובידיי תינוק קטן וכחול עיניים, עם זיק של שובבות שמזכיר את דודו.
  אני מסתכלת על צרור החיים הקטן הזה, ואני מבינה, שאולי ביום אחד נעתקה נשימתך מפיך, אבל נשמתך לא נדמה לעולם.
  אחי היקר, היום הבנתי שאתה חי יותר מאי פעם, מפני שהחיים ממשיכים להתקיים בזכותך, ואתה ממשיך להתקיים בכל דבר בו יש חיים.
  נשמתך לא הסתלקה לה מכולם, היא פשוט הפכה להיות חלק מנשמת העולם.
  

  ---

  הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

  כותרת התגובה:
  תוכן התגובה:

  * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
  

  • לפני 8 שנים ו-6 חודשים עצוב מאוד, יהיה זכרו לברכה! למרות שהמתים מתים גופנית, נשמתם תמיד תהיה חלק מאיתנו. -^^-

    אני מתנצלת אם השאלה חטטנית, מוזמנת לא לענות, האם החלק עם התינוק אמיתי?
    

    ---

    הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

    כותרת התגובה:
    תוכן התגובה:

    * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
    

    • לפני 8 שנים ו-6 חודשים הודעה שמחה ללא כותרת yael_16

      עכשיו שמתי לב ששכחתי להבהיר, הקטע לא נכתב מחוויה אישית תודה לאל, רק מתוך רגש שהציף אותי ביום הזיכרון
      

      ---

      הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

      כותרת התגובה:
      תוכן התגובה:

      * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
      

      • לפני 8 שנים ו-6 חודשים זה מה שחשבתי, אבל החלק של הלידה גרם לי לחשוב שזה לא אמיתי. -^^-

        בהחלט תודה לאל שזה לא אמתי!
        

        ---

        הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

        כותרת התגובה:
        תוכן התגובה:

        * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.