אתה יודע מה מקסים ומה מכאיב אותי בכתיבה?
שבפעמים שאתה חושב שהנה,הצלחת להוציא את הכל החוצה שם..
אתה אף פעם לא באמת מצליח להוציא את זה החוצה.
לא את הכל על כל פנים.
ואז ניתנת לך הזכות לתקן ולכתוב על זה שוב ושוב בכל פעם מחדש..
אולי זה יהיה קצת לא מובן לך למה אני כותבת את זה (ובצדק)
,אבל זה פשוט מה שהשיר הזה הוציא ממני.
אז הרגשתי צורך לשתף:).
יודע מה הכי מקסים אותי והכי כואב אותי בכתיבה?
שלמרות וגם לאחר שאתה כותב על זה,ומנסה להוציא החוצה,
זה לא מרגיש שבאמת הצלחת להוציא החוצה.
לא הכל על כל פנים..