לפעמים אתה מסתכל החוצה מעבר לקיר הזכוכית שאתה קורא לו חלון. העשבים הבולטים במדשאה המתייבשת שלך מעצבנים ואתה מתעקש לקום לגזום אותם, להכריח את הטבע להיות בן אדם. אחר כך אתה חוזר בשביעות רצון מלאה לשבת בסלון הקטן והחם שטיפחת במשך שנים, נהנה מקרני שמש קרירות ושוכח, שבעצם גם לדשא חום יש זיכרונות מתקופות ירוקות יותר.
וזה כמו שאת תמיד תהי זיכרון.
וגם אני נזכרתי היום בריח של דשא מכוסח מיד אחרי הגשם. ואני לא יודע למה דווקא הריח הזה נכנס לי לראש ואיננו מרפה, הרי אצלנו במדבר נדירים הם הדשא והגשם וגם הריחות הנעימים המגיעים איתם.
ואני נזכר, איך כשהייתי בן שש קיבלתי את המתנה הראשונה בחיי. זוג אופניים כחולות וגדולות. רכבתי עליהן בכל הזדמנות אפשרית. לפחות עד שהתרסקתי. ושוב היום ממש כמו אז, הריח הזה שחודר אל הנחיריים מזכיר גם מתנה אחרת. תמצית מיוחדת שמרחפת אחת לכמה ימים רק בתקופת החורף, במיוחד כששמש נעימה מחממת את האויר הקפוא בשעות בוקר צעירות, נודדת ממקום למקום כדי להזכיר לנו שעדיין לא נגמרו לנו הזיכרונות.
אחר כך אני אזכר בדבר אחר, נעים אפילו יותר. כשהייתי כמעט בן שלוש עשרה בקולנוע הדר בחיפה בסרט הראשון שראיתי בחיי. הפעם ההיא שאהבתי את אבא ממש, באמת. הוא הביט בי מזמן לזמן ואני העמדתי פנים שמייקל ג'יי פוקס באמת מעניין אותי.
ואני נזכר שחשבתי שגאווה היא דבר כל כך מעניין, שבזמן שאתה כל כך גאה בעצמך אתה בעצם מחמיץ את כל הדברים האחרים שהיו עשויים לעצבן אותך מאוד. ואני מצטער עכשיו שמעולם לא אמרתי לו וגם לך. שבכל אותו הזמן בקולנוע בכלל לא התרכזתי בסרט הזה, שהחיוך שהיה מרוח על פניי היה רק בגללך, שבזמן שהוא הביט בי, אז את עוד היית נערה שלא הכרתי. ככה באורות הסרט המרצדים חייכת אלי בחזרה מהמשך שורה מספר שש בקולנוע.
ואני חושב שבכלל, כל הזיכרונות הטובים שיש בי מאז, קשורים רק אלייך. אפילו שתמיד היית רק חלום.
איי.וי אולוקיטה
Www.olokita.co.il
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
