אף פעם לא ידעתי מי אני. כנראה לעולם גם לא אדע.
ואני שונא שאנשים מספרים לי מה או מי לדעתם אני צריך להיות. אז אני כותב על זה. משרטט בעט כחולה ובמקלדת המחשב את המלחמה ההיא שדחפה אותי להתחיל לכתוב. אותה אני בחיים לא אשכח, לפחות לא בכל זמן ימיי חיי. גם לא את פניו של עמית. עשרים שנים כמעט עברו מאז ואני עדיין מנסה לכתוב על אותה מלחמה ועל חברים שכבר אינם, ואני לא מצליח. כי במקום הזה בראש, איפה שהיו מאופסנים כל הזיכרונות על עמית ועל הפיצוץ האחרון, כעת יש רק זיכרונות מאנשים אחרים בחלוקים לבנים.
"אתה נראה סובל" אני שומע קול עמום מאחורי ומסתובב לגלות ששוב אני מדמיין את הרוח השורקת מרחמת עליי.
פעם עברתי ליד בניין גדול ולבן, עמדו שם אנשים בחניה ורופא אחד בחלוק ארוך שאל אותם לשמותיהם והם כלל לא ענו. רציתי לחוס עליו, לומר לו את שמי אבל הוא התעלם, אחר כך הסתובב ונעלם כמו מעולם לא היה שם בכלל.
ומעבר לשם שאני נושא עימי כבר שנים, אני יודע גם כמה דברים אחרים. למשל שהכי נורא זה למות בתאונת אופניים. ואני יודע את זה כי פעם אחת לפחות מתתי ככה. והזיכרון הזה גם הוא, לעולם לא מרפה. תמיד הוא מגיע לך מאחורה, בלי שאתה מוכן לזה בכלל. תחילה אתה לא מבין מה קורה לך, לאן האופניים נעלמו ולמה אתה באוויר כל כך קרוב לעננים. אחר כך בראש עוברות לך כל מיני מחשבות מוזרות וקולות פצפוץ נוראיים שגורמים אפילו לחושך בפנסים שאמורים לזרוח כל ערב להפוך דבר לזניח.
ועכשיו אני נזכר שפעם, כשעברתי ליד הבניין הלבן והגדול ההוא, חשבתי שאני רוצה להיות מת ממש כמו עמית, אחר כך התחרטתי. מוות כנראה הוא דבר סופני מידי עבור בן אדם, בטח ובטח כזה של תאונת אופניים. מאז אני מחפש, מתיימר לעיתים להיות דברים שאני יודע שלעולם לא אוכל להיות. רופא עם חלוק ארוך, גיבור מלחמה, רוכב אופניים. ואני הולך ברחוב בשעת ערב מוקדמת, מידי פעם אני מעיף מבט אל שדרת פנסיי הרחוב החשוכים, תוהה מתי ההוא שאחראי על החשמל במועצה ידליק אותם כבר. ומידי פעם מתגנבת אליי ההבנה שכנראה גם הוא התיימר פעם להיות מישהו אחר אבל נדבק בו התואר הזה של איש חשמל במועצה, ומאז הוא נשאר רק אחד שאמור היה להיות מישהו אחר.
ובנתיים הפנסים כבר התחילו להאיר, תאורה כתומה עמומה, נראית כמו מעשה של איש עצלן, חצי מהכוח בלבד. וחשבתי פעם שגם אני כזה. ואני מצטער עכשיו שבאותו היום ליד הבניין הגדול ההוא הרופא פספס אותי, שאם רק היה אומר לי מי או מה אני בכלל, הייתי יכול כבר היום להיות מישהו אחר.
איי.וי אולוקיטה
www.olokita.co.il
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
