סערה. דבר מה מתחולל פנימה והופך אותך מקרבייך החוצה. זה רגש כמו שמעולם לא הרגשת, מכאיב והורג אותך בתוך הבטן עמוק פנימה עד שכמעט יוצא החוצה, מאיים להתפרץ כמכת ברק אל פניו של אדם אחר שאתה כלל אינך מכיר. זאת לא מחלה של הגוף חלילה, את זה תמיד ידעת לאבחן ללא כל קושי. ומעולם לא היה מקולקל בך משהו עד כדי כך שתשתגע. ואתה בוהה, תוהה ברגעים שבהם הטלפון לא מצלצל, כשהיא לא מתקשרת אלייך, למה היא עושה את זה.
והסערה הנוראית שפוגעת בך עכשיו, הורסת תא אחר תא בגוף שלך, היא לא עוזבת אותך, לא מרפה. ואתה מאמין שאולי הטלפון שיגיע ממנה יעזור, אחר כך אתה מתחרט. כותב שטויות ומוחק. מחר כבר תתחרט על זה.
למען האמת, אם היית מעט גבר כמו שאתה מאמין שאתה, כבר לפני דקה היית מתחרט.
ופתאום משום מקום אתה גאה בדבר מוצלח שכלל לא אתה עשית, משהו מתהפך בך, הפעם לטובה.
ואתה חושב שזו הגאווה שלך. טיפש. הרי היא בכלל של מישהו אחר.
אחר כך, להצטדק, אתה חוזר אל המקורות שלך למצוא בכל זאת שמץ של סיבה לגאווה. אתה מכופף את הזיכרונות שלך כדי שיתאימו לסיפור שכרגע מתנגן בראש שלך ומספר אותו לכולם. מעולם לא שאלת את עצמך למה כל דבר טוב צריך להתחיל ממך.
ואתה נזכר בסערה שפעם, לפני שלושים וחמש שניות בדיוק הפכה לך את העולם. בכל זאת אתה חושב, יש בסערות גם מטען חיובי.
אז אתה מניח את הטלפון בצד ומחכה שהיא תתקשר, כשיגיע הזמן.
ואתה מתגאה, שמכל הגברים בעולם, היא בחרה דווקא בך.
ואם יהיה לך גם מעט מזל והזמן יעמוד לצדך, אז אולי, רק אולי, היא בסוף תתקשר.
איי. וי אולוקיטה
Www.olokita.co.il
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
