לפעמים,
אני מביטה בעולם וחושבת
כמה אנשים קטני אמונה.
אומרים שהוא לא יכול
והיא לא תצליח
מוותרים על כל מי שדורש קצת יותר
מאמץ.
והאם זה צבוע מצדי
שלא מאמינה באל
לא בישות קוסמית או בכוח על-טבעי?
אך מצפוני נותר שקט.
הלא אני מאמינה
באנשים
במעשים
בחלומות ורצונות
במוטיבציה
בשאפתנות
בגאווה וכבוד
בשוויון
באהבה
בי.