פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 223 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 8 שנים ו-11 חודשים מכות ברכבת מגלזגו ללונדון tuvia
יום רביעי , 22:30
חודש נובמבר 1981, לאחר שנה מבאסת בחוג להיסטוריה כללית באונ׳ חיפה, החלטנו א. ואני לקחת חופש מהלימודים.
קנינו כרטיס טיסה כיוון אחד ללונדון וסגרנו עם קרוב משפחה לשמש לו שומרי דירה בזמן שהוא יסע לחו״ל לחפש חומר לכתבה לעיתון שבו עבד.
לאחר שבועיים של בטלה שחיינו כמו חורנים בבית , ללא חימום ללא מים חמים למקלחת, החלטתי שנמאס לי ויצאתי לטיול סובב סקוטלנד.
לאחר שבוע של נסיעה וחניה ברכבת הגעתי לתחנת הרכבת של גלזגו, כדי לקחת את הרכבת חזרה ללונדון.
היתה זאת רכבת של הלילה שהיתה אמורה להגיע לתחנת ווטרלו השכם בבוקר.
נכנסתי לרכבת , מצאתי את מקום מושבי והמתנתי לתחילת הנסיעה. כחמש דקות אחרי נכנסו שני ברנשים ג׳ינג׳י האחד והשני שחרחר ורזה.
ממבט ראשון השחרחר נראה לי די שתוי, התפללתי שהם יתיישבו הרחק ממני, אולם כמו תמיד בחוקי מרפי, רצה הגורל והם התיישבו מולי.
הנסיעה התחילה והרכבת מערסלת אותנו בעדינות קדימה אחורה. לפתע מוציא השחרחר בקבוק וויסקי ומתחיל לדפוק איתו לא בעדינות על השולחן שניצב בינינו.
דופק ושר שירי קבוצת הכדורגל שאני מניח שהיתה קבוצתו האהודה. הוא פונה אלי במין קוקנית מבולעת שאינני מבין ולוא מילה אחת ממנה. אני עונה לו שאינני מבין את דבריו
וככול שהוא מתעצבן יותר שפתו מבולבלת יותר. שכנו מציע לי ללגום מהבקבוק, אני מודה לו באבירות ואומר שאינני שותה אלכוהול . דבר שמעצבן עוד יותר את השחרחר שעכשיו כבר
היה שתוי לגמרי.
ראיתי שהמצב מסתבך, קפצתי על הבקבוק חטפתי אותו מידיו, וזרקתי אותו מחוץ לרכבת לאחר שפתחתי את החלון.
הבחור תפס קריזה , קפץ עלי והתחיל למשוך בשערי שהיה אז מגודל למדי כרוח התקופה. בניון שרלנתיות, תפסתי את ידו ובתנועה מעגלית יפה הבאתי את היד במין בריח כזה תוך שאני לוחץ חזק
את היד ומאיים כמעט לשברה. קרבתי אותו אלי וצעקתי בתוך אוזנו , כדי שישמע אותי טוב, יו סטפ איט רייט נאו, יו העיר מי? ,אור איי וויל בריק יור הנדס! ודחפתי אותו בתנועה אבירית למושבו.
למזלי, בדיוק הגיע הקונדוקטור לבדוק את הכרטיסים, הוא ראה את כל המחזה. עם הפנס שבידו הוא הכניס לשחרחר מכה בבטן ששילחה אותו לרצפה
ואז הוא צעק עליו- ביהייב יור סלף! והמשיך בדרכו.
עלי לציין שחברו הג׳ינג׳י לא נע ולא זז במשך כל התקרית.
לאחר עשר דקות השניים נרדמו והדרך נמשכה בנוחיות רבה עד ללונדון, אפשר להודות שאני לא הייתי רגוע ובטח שלא נרדמתי עד לתחנה הסופית.
טוביה
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
