מעגלים נוטים להיסגר.
כנראה זו תכונה המוטבעת לעומק בקו העקום, הפתלתל- לחזור אל הבראשית, לחזור אל הנקודה הפנימית, הראשונית, היסודית..
כנראה זו תכונה המוטבעת לעומק בעולם - לחזור אל הראשית. אל המקור.
תנועת הנפש של התשובה, של ההליכה קדימה אל המקום שבו היינו, אך לעולם לא מאותה הדרך בה עזבנו, מפליאה כל כך.
מוטבעת כל כך עמוק שכאילו איננו יכולים לסרב.
כמובן, המעגל לעולם איננו עגול, לפחות לא עד כמה שאנו מסוגלים לתפוס. יש בדרך פניות פרסה חדות, תקופות של הליכה ממושכת בשביל צר וישר כסרגל, עצירות ממושכות סביב נקודה בודדה, אך בסוף, מעגלים נוטים להיסגר.
גם הסגירה איננה מוחלטת לרוב, או אולי אפילו תמיד. כי תמיד כשהמעגל נסגר, נפתחים פתחים חדשים, מעגלים חדשים, דלתות נסתרות מתגלות, ושוב יש מקום לחקור, ושוב יש דרך לצאת אליה. לעולם המעגל לא נחתם וננעל, או לפחות עדיין.
אך בכל זאת, ישנם רגעים של סיכום. תפילת נעילה. רגעים שבהם אתה מבין, שזהו, נגמר, או נסגר, או הושלם, דרכים שונות כל כך לסיים אך דומות כל כך איך שהוא. רגעים נדירים. רגעים שלרוב ייזכרו. יש בהם קסם מסוים, מיוחד, בתובנה הפתאומית שכאן, עכשיו, אתה קצת מפסיק להיות מה שהיית וקצת מתחיל מההתחלה.
לפעמים זה דבר חיצוני, עזיבה של מקום פיזי, סיומה של מסגרת, ניתוק מחבר..
אך לפעמים, לעיתים רחוקות כל כך, אתה מרגיש שמעגל נסגר בנפש. מעגל שאולי התחיל לפני שבועות מספר, ואולי מאז שאתה זוכר את עצמך, במחוזות הילדות האפופה בערפל. ואתה יודע, שזהו. אתה כבר לא שם. סיימת.
כבדת משקל, ההרגשה. לפעמים כואבת, לפעמים מקילה, ותמיד מורגשת לעומק, מחלחלת דרך כל הקליפות עד למטה, לבפנים..
הם נוטים להיסגר, מעגלים. ואולי לא. אולי בודדים הם המעגלים שזוכים לסיום, לנקודת מפגש. אין מספיק שנים בקורותי כדי לדעת ודאי. אך כך אומר לי משהו בי, כך לוחשים לי המעגלים בתוכי.
מעגלים נוטים להיסגר.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
