פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 131 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 8 שנים ו-11 חודשים הגדר שמגדירה את הכלב I.V olokita
היה לו את החוטם הכי גדול בשכונה. קצה אף חום בהיר, כמעט ורוד שתמיד היה בוהק באור השמש או מאיר את דרכו בחשכת הליל. כשבני אסף אותו מצער בעלי חיים הוא היה רק בן שבועיים, גור קטן שנתפס בקולר פינת אירוניה, אחד מרחובותיה הסואנים של פתח תקווה.
את אמא ואבא שלו חופש מעולם לא הכיר, רק את בני ואושר. הם התחתנו שלושה שבועות לפני כן. פגישה מקרית, חמישה דייטים וחתונה חודש לאחר מכן. כולם חייכו אליהם ובשקט לחשו האחד לשני שאין לזה סיכוי להצליח.
בני החליט שיהיה נחמד אם יהיה להם גור חמוד בחצר הבית, אושר לא כל כך אהבה כלבים אבל החליטה שעל זה לא מפוצצים נישואים שרק התחילו. מלכתחילה היא חשבה שבני מעט הגזים כששכר את הבית הפינתי של רוזנברג במושב, 'הרבה כסף, ובטח מוקדם מידי לצעד משמעותי שכזה'. אבל לבני זה בכלל לא הזיז מה אושר חושבת, עבורה הוא ביקש רק את הטוב ביותר.
לרוזנברגים מעולם לא היתה גדר, אפילו כשאברשקה אמר לחיימקה שהם צריכים אחת גדולה נגד הגנבים, חיימקה רק חייך אל שכנו וענה שהכל יהיה בסדר, 'העיקר הבריאות'. יומיים אחר כך הוא נפטר ורות נשארה לבדה בבית גדול בלי גדר. את בני כל זה לא עניין, לא הצער של רות ולא הגדר, העיקר שהאלמנה תפנה את כל הגרוטאות שנשארו מבעלה בחצר הבית ותעשה לו מחיר כדי שהוא לא יתחרט. אושר חשבה שהוא קצת מגעיל, פעמים רבות ביקשה שלא ילחץ עליה, "מה מפריע לך שהדברים שלה נמצאים במחסן בחצר?" נזפה בו ועיקמה את פניה אך הוא היה מפנה ממנה את פניו ורוטן בלחש, "ככה, מפריע!".
את חופש הם הביאו אל חצר הבית שלושה שבועות אחר כך, בני כבר הספיק להקיף את כל שטח החצר בגדר שבנה בעצמו, גדר גדולה וגבוהה בצבע לבן. אושר אף פעם לא הכירה בו את התכונה הזאת, את היכולת שלו לעשות הכל לבדו, בלי עזרה מאף אחד אחר.
חופש הסתובב מעט ואחר כך עצר על מקומו ונבח, נביחות קטנות, צורמניות, נביחות של גור כלבים חשדן. בני הביט בו ורטן, אושר עמדה לצידו והניחה את ידה המלטפת על כתפו, "הוא מאושר" ביקשה להפיג מעט מכעסו של בעלה, "הוא חופשי סוף סוף".
חופש רחרח מעט את קורות העץ בפינת הגדר, אחר כך הביט אל הקרקע וחפר בה מעט.
"קישטה, קישטה!" צעק בני ורץ לעברו זמן שידו מונפת באוויר.
חופש נבהל וקפא על מקומו, אחר כך הסתובב אל האיש הגדול והמאיים שהתקרב לקראתו בריצה וחשף שתי שורות שיניים קטנות ודקות.
"נראה לי שצריך להעמיק את הגדר או להפטר מהכלב" צעק בני בזמן שהתכופף על ברכיו לבחון את עומקו של הבור.
"נראה לי שאתה קצת מגזים" צעקה אושר ונכנסה בכעס אל הבית.
חופש הסתכל על האיש המוזר הזה בעיניים בוחנות אך בני היה עסוק מידי במעשיו וכלל לא הבחין בו. הוא לקח מעדר והתחיל לחפור שוחה קטנה מסביב לכל אורכה של גדר העץ, 'אניח רשת מתכת בעומק הקרקע ואכסה אותה באדמה, שילמד הכלב לקח לא לחפור'.
מידי פעם אושר יצאה מהבית, פעם להביא כוס מיץ קר לבעלה ופעם אחרת ללטף את גור הכלבים הקטן שלא יבהל ויברח לה.
"אתה בטוח שזה ימנע ממנו לברוח?" התלוצצה אושר בזמן שהיא יושבת על כיסא שהניחה במרכז החצר וחופש הקטן יושב על ברכיה נהנה מליטוף ידיה.
"אם יברח אקשור אותו" ענה בני והמשיך במעשיו מבלי להקדיש עוד תשומת לב לדבריה.
"ואני?" שאלה אושר בשקט ונעה מעט על מושבה.
"מה את?"
"אם אני אברח?" ענתה אושר לשאלתו והוא השתתק לזמן מה, מעמיד פנים כאילו כלל לא שמע, מבקש עוד זמן להקדיש מחשבה לדבריה.
"מדוע שתברחי?" סיים לבסוף בני את מעשיו והתרומם על רגליו, אחר כך נזכר כי מעט מאוחר ויתכן וזו כבר נכנסה אל הבית, אז ניער את ידו באוויר וטפח על מכנסיו לנקותן מהבוץ אשר דבק בהן.
"מדוע שתברחי?" שאל שוב בזמן שנכנס אל הבית וחיפש בין חדריו.
"מדוע שתברחי?" נבהל בני וצעק בזמן שיצא את שער הגדר החדשה, זו המפרידה בין החופש הזה שנבח בחצר לאושר שבוכה שם בחוץ.
איי. וי אולוקיטה
www.olokita.co.il
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
