חכם שלום והנחושת השואבת – חלק ו' חתונה מלכותית.
הכפר מזט - אביב 1932 .
הכפר מזט, או כפי שכונה ע"י המוסלמים ג'וְוָיית מְחָמָד ומוּשִּׁי * , שכן בדרומה של העיר מראקש,
מרחק כשעתיים נסיעה באוטובוסים של אותם זמנים, או לחילופין מהלך של יומיים רכיבה על חמור.
הכפר עצמו, הינו אחד משרשרת כפרים, המהווים יחד עיירה גדולה, מעין עיר קטנה אשר מספקת לעצמה
את צרכי הקיום. בכל יום ראשון התקיים שוק הרוכלים ובו כל איש הציע את מרכולתו, החל מכלי סדקית
וכלה בבעלי חיים. נוסף על כך התנהלו חיי מסחר רגילים מדי יום וחנויות רבות ניצבו לאורך מרכזה
של העיירה הגדולה, בכל רובע ורובע לפי צרכי המקום.
הכפר מזט, אינו קיים בשם זה אך יש אומרים ששמו ניתן לו ע"י היהודים כעין סגולה
בשל ראשי התיבות של שמו, לאמור "מזל טוב".
זה ימים אחדים טורחים רבים מתושביה היהודים של מזט בקישוט ומירוק אחדים משכונות הכפר שם עתידה
להתקיים חופתם של שלום החכם ויקוט בת מרים מלכה. השמועה שהמלך עצמו זיווג בין השניים עשתה לה
כנפיים, ורבים רצו לחוש את אווירת המלוכה. גם השמועות שאחד מבכירי הממלכה, אפשר שיגיע לחתונה,
דרבנה את התושבים להיות בין העושים במלאכה כדי שיוזמנו בשל כך לאירוע הגדול.
יום שלישי ו' ניסן ה – 12 באפריל 1932.
שעת בין ערביים קרירה ואביבית.
אל רחבה גדולה שבין שתי חצרות נתכנסו ובאו מוזמנים רבים להשתתף בחתונתם של חכם שלום והכלה יקוט.
הרחבה קושטה בקישוטים רבים מחצר אחת לאחרת ולפידים האירו – כבאור יום – את הרחבה הענקית.
החתן שלום, מלווה באביו, רבי בנימין, וחמיו לעתיד ברוך מלכא, צעדו ראשונה אל החופה שעמדה
במרכז הרחבה. לקול זימרתו המופלאה של אחד הפייטנים המקומיים אשר ביצע את השיר
"צְאֶנָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ, וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ",
הלקוח משיר השירים.
במרחק פסיעות אחדות צעדה הכלה יקוט עדוייה בתכשיטים ובמלבושים כיאה וכנהוג בכל עדות מרוקו.
גם היא מלווה הייתה באִמהּ מרים מלכא וחמותה לעתיד הגברת רחל, אמו של שלום.
בכל אותה עת, לא פסקו המצהלות והצהלולים, ואף נשות הכפר הלא יהודיות הצטרפו ברוֹן וָנֶגֶן
לכבוד החתן והכלה.
מצהלות אלו יכלו להימשך עד אין קץ לולי סימן רבי בנימין לקהל והיסה אותם לצורך הקידושין
וקריאת הכתובה. את הקידושין ערך רבי בנימין עצמו, ולאחר מכן כיבד מספר אישים ב 7 הברכות.
עם סיום הברכה השביעית נטל שלום את הכוס ע"מ לשברה, הדממה שנשתררה לפתע, מנעה ממנו את שבירת הכוס.
עיני כל המוזמנים נסבו אחורנית והביטו בפליאה מהולה בתדהמה. אל הרחבה נכנסה מכונית שרד עם
סמל המלוכה. הנהג כיבה את המנוע. ופתח את דלתות המכונית..
המשך יבוא בע"ה
* מקום קבורתם של מוסלמים חשובים מאוד, שרבים היו עולים לקברם.
אברהם אוחנה סיון תשע"ב.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
