סתיו (אברהם אוחנה)
סְתָו
שֶׁל הֶעָלִים הַנּוֹשְׁרִים
רְווּיִים בִּטְלָלִים,
שֶׁל הָעֲנָנִים הָאֲפוֹרִים
וְהַשָׁמַיִם הַקוֹדְרִים
חַסְרֵי בִּטָּחוֹן לֹא בְּרוּרִים.
כְּאַהֲבָתֵנוּ הַרְעוּעָה,
נְטוּלַת הַמִּשְׁעֶנֶת וְהַתִּקְוָה
בַּסְּתָו.
עוֹנַת הָחִזּוּרִים חָלְפָה.
נִשְׁאֲרוּ רַק הַשִּׁגְרָה
וְהַזִיכְרוֹנוֹת לְהִתְרַפְּקוּת
עַל הַקַּיִץ הָחַם שֶׁל אַהֲבָה
עַל תִּקְוָה לְאָבִיב אֶפְשָׁרִי
וְשִׁיבְרוֹן לֵב שֶׁמֵּבִיא אִתּוֹ
הַסְּתָו.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה