פורומים » הצג את עצמך
בוא נכיר אחד את השני. ספר/י בכמה מילים על עצמך.
כתיבת הודעה חדשה בפורום הצג את עצמך
» נצפה 820 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 9 שנים ו-1 חודשים הלילה אהיה בן 66 תאמינו או לא זו אינה שמחה גדולה מיכאל
-
לפני 9 שנים ו-1 חודשים אפשר להבין ולהצדיק לגמרי גלית
אם גם להם היית מקטר בלי סוף כמו שלנו. נראה לי שהדובים היו בורחים או מעבירים אותך לאנטרקטיקה שם אין בע"ח,
יום הולדת זה זמן לשמוח.
למה לא להנות מהחיים ? מהנכדים? מזה שאתה חי במדינה דמוקרטית במידה, בטוחה במידה ,חופשית במידה,עם בטחון אישי מסוים (רוב הזמן לא שודדים אנשים ברחוב) 3 שנים לפני שנולדת כל זה היה בגדר חלום לא סביר.
בוודאי שיש מה לעשות ,בתור איש חינוך אתה יודע היטב שניתן להנחיל ערכים עם סבלנות ודוגמה אישית.
נכון יש גסות ואלימות אבל יש גם אוכלוסיה אחרת.
למה כל הזמן לראות את חצי הכוס הריקה?
מעניין, גם אני נולדתי בבית יולדות ברחובות.
מזל טוב
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה -
לפני 9 שנים ו-1 חודשים מעניין, מיכאל, מה תכתוב כאשר תגיע ל 77. וחוץ מזה, בארץ כבר מזמן נגמר עידן הקרח. ... אברהם
-
לפני 9 שנים ו-1 חודשים אברהם תודה מכל הלב. מיכאל
ניסיון לראיון אישי.
שלום מיכאל נולדת באוגוסט בחודש 1950 בעשרים ותשעה לחודש י"ז אלול תשי" בבית היולדות ברחובות.
מהו זכרון הילדות הראשון שלך? זכרון הילדות הראשון השאיר עלי חותם שמלווה אותי עד היום. אבי ז"ל הקפיד מאד בלבושו אמי גיהצה חולצה לא לשביעות רצונו בדירה היו שני חדרים וישנתי עם הורי באותו חדר עד גיל שש. אבי צעק על אמי שהחולצה אינה מגוהצת מספיק. התכרבלתי במיטה ופחדתי לזוז. ה"ריטואל" של המריבות על נושאים שרובם היו באמת חסרי חשיבות ליווה את כל חייהם המשותפים כ-56 שנה ובריאות לא הוסיף לי.
אבי לחם בחטיבת גבעתי ובילדותי לפני השינה היה נוהג לספר לי את ספורי הקרבות וובכלל את אשר ארע איתו בהגנה, בנוטרות ומאוחר יותר במלחמת השחרור. הספורים השאירו על רושם קשה ומאז יש בי מן הפציפסט. הזכרונות נשארו לפרטי פרטים.
כשהייתי בן שש עברנו לגור בראשון לציון למדתי בבית ספר חביב לדעתי היה זה בית ספר טוב מאד ויש לי ממנו זכרונות ברובם טובים.
המשכתי לימודי בגימנסיה הריאלית בעירי שנחשבה מהטובות בארץ לא אהבתי את המקום. חשתי שהיחס אינו אישי, לאחר מכן בסמינר בית הכרם בירושלים לתעודת הוראה בתנך ספרות ולשון ואקצר משום שפרטים אלו בוודאי לא מענינים איש. רק אומר ששם פגשתי במורה לחיים אדם בשם חיים ציגלר שממנו למדתי רבות. הייתי עתודאי הכרתי את רעייתי היקרה לי מאד וגוייסתי בתום לימודי כאב לבן. בשל כך קוצר שרותי לשנתיים. ואז פרצה מלחמת יום הכיפורים מבחינתי טראומה פרטית וכללית בילתי נשכחת. לא שירתתי כחייל קרבי ולמעשה גוייסתי מספר ימים אחרי שהמלחמה פרצה היינו אמורים לעבור קורס בתותחנות במלחמה ההיא איבדתי בן דוד יקר.
מה הנקודות והתובנות שהשפיעו על חיי? 1. המריבות בין ההורים. 2. מלחמת יום הכפורים. 3. אהבתי לסבי שהיה עבורי אדם יקר ודמות לחיקוי.
הספיק להשתתף במלחמת העולם הראשונה בצבא הרוסי וכילד שאלתיו מהי מלחמה ותשובתו נחקקה בזכרוני שמלחמה היא הדבר הרע ביותר שבני אדם עושים לעצמם.
4. לידת בני הבכור 5. לידת הנכד הראשון ואהבתי אליו שאין לה גבולות. 5. שליחויות לארצות דרום אמריקה כשליח ההסתדרות הציונית לחמש שנים. 6. זכרון כאוב ניהול בית ספר במצב בילתי אפשרי ובידיעה שלמרות שאני בוגר קורס מנהלים לעולם לא אתגבר על הלחצים המופעלים על מנהל ועל האחריות ופרשתי אחרי שנתיים.7.חוויה מתקנת ניהול אולפנים לעברית בעליה הגדולה מברית המועצות, עשינו כולנו עבודה נהדרת.
לאכאן המקום לפרט אבל מבחינתי זה היה רגע שיא במקצועי. לגבי ספרות הספרים האהובים עלי הם ספרים לא אלימים לא בוטים. אני נוהג לקרוא ספרי הסטוריה אבל נשאר בסופם בטעם מר.
ספרים אהובים במיוחד: שטיפאן צוויג "העולם של אתמול" בכלל אני חש קירבה מיוחדת לאיש הזה. אלה תולדות של אלזה מורנטה, מאז שנולדו נכדי איני מסוגל לפתוח את הספר הזה. ללכת בעיקבות הלב של סוזאנה תמרו. כל ספריו של אורהן פאמוק. גראסיה מרקאס אהבה בזמן כולירה וספורים נודדים. חוסה לואיס סמפרדו - החיוך האטרוסקי נגע מאד לליבי.לטענת פררה שלאנטוניו טאבוקי. לסכום אני חש בעת הזו מאושר עם נכדי בביתי ופחות מאושר מכל מה שאני רואה, קורא ושומע מהנעשה בחוץ. מבלי לעשות הכללות איני בוטח בהנהגה -בעיני החזקת שטחים אינה ערובה לשלום. אני מוטרד מאד מכלכלת ישראל איני יכול להבין כיצד יתכן מצב ששכירים ועצמאים צעירים יהיו מסוגלים לדאוג לחייהם בעת יצאו לפנסיה - אנחנו איננו מכינים את עצמינו לדאגה לדור הבנים והנכדים והנושא עלול להתפוצץ בפנינו לא פחות מהמצב הביטחוני והחברתי רק שהעיניין אינו מובן למרבית הצעירים מגדלים דור שעתידו הכלכלי לוט בערפל סמיך ואיש אינו לוקח אחריות על כך. התשובה חייבת להיות מדינת רווחה במודלים של המתקדמות במדינות אחרת זו "פצצה מתקתקת." זהו סיימתי דברי ומתכוון לחזור לשיגרה הספרותית המקובלת. עוד משפט אחרון האלימות המילולית, הפיסית, האלימות בכביש גורמת לי לחשוב אם לצאת מביתי אני חש שזה קשה מיום ליום והדבר גורם לי למכאובים ממש פיסיים. אני נוהג ברכב הישן שלי העקיפות , הקללות ואפיו האיומים כאדם מבוגר לא גדול במימדיו ראשי שיבה לבן לגמרי אני לא מסוגל להבין את גסות הרוח והאגרסיביות שאני נתקל בהם בעיקר על הכביש אך לא רק שם, אני מעולם לא נהגתי כך ומבחינתי זה בילתי נתפס. הללוואי שיהיו לנו הכוחות לשנות זאת.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 9 שנים ו-1 חודשים זה נהדר. אברהם
חייך הם מלאי תוכן איכותי, משפחתי ותרבותי למעלה מהממוצע הגדול.
לגבי הסיפא של דבריך, אני חותם בעיניים עצומות. אכן המצב בארץ אינו מזהיר בלשון המעטה.
אני טוען, כפי שטענתי בעבר, שכדי לבצע את בקשתך, קרי: "מדינת רווחה במודלים של המדינות המתקדמות" צריך לשנות סדרי עדיפויות.
איני יודע כיצד ניתן לבצע זאת בצורת הממשל שלנו - עם כל הברכה שבדמוקרטיה - ללא שינוי השיטה שתביא יותר אנשי מקצוע (טכנוקרטים) לממשלה ופחות פוליטיקאים ש"רק הכסא אגדל ממך" כדי לדאוג שחשיבות הכלל תהיה טובה יותר מאשר מגזר זה או אחר (כאמור סדרי עדיפות ממלכתיים)
זה על קצה המזלג.
קח בבוקר את הנכדים היקרים שלך צא אתם לטייל, ואם אינך יכול לפנק את עצמך ביום הולדתך, לפחות שנכדך יצהלו וישמחו ביום מיוחד לסבא שלהם.
שא ברכה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 9 שנים ו-1 חודשים תודה וליל מנוחה אברהם היקר. מיכאל (ל"ת)
-
-
-
-
