פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 146 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 9 שנים ו-2 חודשים סלעים רטובים I.V olokita
אצבע כמעט נוגעת באצבע, מתיחה אחרונה של כל מפרק מכפות הידיים, באמות שלה המושטות קדימה פושט הכאב ובכתפיים שכמעט כבר יוצאות ממקומן נראים מבעד לחולצה שריגי שרירים מתוחים עד כלות. הגוף של שניהם מוטה האחד לכיוון השני, הוא מביט בה מלמטה במבט מתחנן והיא בפנים מאומצות, מרחמות כמעט בוכה מעליו. עוד מעט היא מגיעה כבר, עניין של רוח דקה שעוברת ומפרידה בין קצות האצבעות של השניים האלו. לרגע היא עוד בטוחה שזה יצליח כמו שתמיד קורה, שנותר בה עוד מאמץ אחד אחרון עד שכף ידה תאחוז בו בבטחה, להציל אותו מהשאול אליו הוא עומד ליפול ממש בעוד רגע.
איך להיות סלע יציב היא למדה מאבא שלה. בהתחלה היא לא הבינה כיצד או למה בכלל הוא עושה את זה, אחר כך התבוננה במעשיו עד שזה בא לה כמו באופן טבעי. ואבא תמיד אמר שלהיות סלע זה לא דבר שכדאי, שזה משהו שעדיף להמנע ממנו עד שלא נשארת ברירה. כי כשאתה סלע אז כולם נאחזים בך ואתה משתפשף ונשחק עד שלא נותר בך כח להיות סלע יותר. אבל היא לא האמינה, חשבה שסלעים הם הדבר הכי חזק ובטוח שיש, שהם תמיד נשארים שלמים וחזקים, לפחות לכל החיים. כי ככה אבא היה גם כשכולם מסביבו כבר מזמן נשברו. ואבא תמיד חשש מהרגע הזה. כשהיתה בת שש בסך הכל שמעה אותו מדבר עם אמא על זה שצריך לקנות אקדח בדיוק בגלל זה. אבל אז באותם הימים היא בכלל לא הבינה מהו 'הזה' הזה שאבא דיבר עליו. ופתאום עכשיו היא סוף סוף מבינה, הרי כבר חצי שעה שהיא מביטה מלמעלה בדיוק אל העיניים המתחננות שלו.
וגם הוא הביט עליה חזרה. ידיו פרושות קדימה לעברה אבל אין בהן תנועה או זכר למאמץ.
שעה לפני כן העולם שלו שוב פעם עצר. כמו קנאק כזה שקורה כשאתה עושה תנועה לא נכונה בצוואר ומשהו בך מתקלקל ומקצר לך את החיים, כשהגוף רוצה להמשיך קדימה אבל המוח פשוט מתרוקן או מתמלא ביותר מידי מחשבות. וזה קרה לו כמה פעמים בעבר ובכל פעם כשהיא הצילה אותו מהתהום הזאת שנפערה מתחת לרגליו הוא שכח. במיוחד שהיא הסלע שלו.
את המחלה הזאת שהיתה בו הוא לא ביקש מאיש, היא פשוט נדבקה אליו יום אחד בקנאק מוזר שכזה. אחרי הפעם הראשונה היא לקחה אותו לרופא מיוחד שיוציא אותה ממנו. בהתחלה הוא הקפיד לקחת את הכדורים אבל מאוחר יותר העדיף להתמיד ולשכוח. ושוב הגיע הקנאק הזה שהקפיא לו את העולם ושלח אותו חצי דרך אל הגיהנום. אבל היא תמיד היתה שם, כמו סלע עבורו, כמו שלמדה מאבא שלה. פושטת את ידייה קדימה עד קצה היכולת, אוחזת בו שלא ייפול.
וגם אותה הוא מעולם לא ביקש. יום אחד הוא פשוט נתקל בה, כמו סלע ארור שתקוע לך באמצע השביל או אבן גדולה לנוח עליה בשדה של טרשים. תמיד היא היתה שם ברגע הכי לא נכון מבחינתו. והוא עם ידיים פרושות לפנים והיא מתאמצת לחבק, כאילו היתה לחלק ממנו, לאיבר מהגוף הקפוא שלו. לסלע הזה שאתה אף פעם לא יכול באמת לעקור מאמצע השדה שלך.
ועכשיו היא מותחת את כל הגוף, עד שאצבעות הרגליים כבר אינן יכולות עוד, עד שממש כואב. והיא נזכרת במילים של אבא ואיך בסוף גם הוא בכה על אמא ואחר כך נשבר. אבל היא לא תוותר, אפילו שהעיניים כבר ממש כואבות לה.
ופתאום דמעות גדולות ורטובות שנושרות על הראש שלו מלמעלה מרטיבות אותו לגמרי. ובראש שלו מתעוררות לו המחשבות פתאום להבין שדמעות כאלו הוא לא הרגיש עד עכשיו. והיא מביטה בו דרך סדקים רטובים שנשארו בעיניה האדומות. והוא מבטיח לעצמו בלב שאחרי הפעם הזאת הוא יחזור לקחת את הכדורים.
והיא רק חושבת שכל כך חבל שאבא צדק, שסלעים רטובים נשברים.
איי.וי אולוקיטה
Www.olokita.co.il
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
