פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 167 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 9 שנים האנשים כאן בסדר זו השמש שחולה תבל
אנחנו גרים במדינה מדהימה, בסך הכל שיש שעות נסיעה בין הקרח הקר של הרי החרמון לשמש הלוהטת של הרי אדום. ובאמצע, כן שם באפור מסתתרת לה ממשלה, לה הענקנו את הכוח לנהל אותנו כפי שהם חושבים, כשחלקם יושבים על הרי אדום וחלקם על הרי החרמון, תלוי מאיפה מסתכלים. ובאמצע כן שם באפור, כולם מתחברים במקום אחד קטן ירושלים בירתנו הנצחית. במשכן הכנסת המפואר, אחד משלושת המקומות שלא עולים אליו לרגל או יותר נכון ברגל, שם הם יושבים מפעם לפעם וקובעים לנו איך לחיות. אבל דרכנו היא לא תמיד דרכם וצריך לזכור, הממשלה היא לא המדינה.
כן שם בין הקרח המקפיא לשמש המחממת, חיים להם אנשים בכל מיני דרכים, אנשים שלא הורמו על ידי העם להרי אדום או הרי החרמון על ידי העם. אנשים שגרים בערים, מושבים, יישובים קהילתיים, יישובים לא מוכרזים וכמה קיבוצים מופרטים. כן יש שם באפור מפעלים מזהמים ליד גני שעשועים, כבישים סואנים, אנשים לחוצים, מחלות, מלחמות, עברות ופשעים. גרים שם גם יהודים וגם ערבים, דרוזים, צ'רקסים, אה כן וגם קבוצות של בדואים לא מוכרזים. יש שם באפור עולים חדשים ועולים וותיקים ואולי עוד כמה צברים נכחדים, אלה שממש נולדו כאן בארץ הזו ועוד כל מיני זנים מתוסכלים מכל המינים והצבעים שלא נכללות באף אחד מהמגזרים.
כולנו לא ממש עולים כבר לרגל בשלושת הרגלים כמו שמצווה עלינו הספר הקדוש. אז מה כן אני שואל? מידי פעם אנחנו חורגים ממנהגנו ועולים במכוניות משומשות למשכן הכנסת המכובד, ואם זה נופל על חג שבועות אנחנו לא רק מפגינים, גם שופכים על עצמנו מים וביצים והכי חשוב מרגישים שמחים נאהבים ומחוברים, כן עוד מנהג משגע שחדר לעצמותנו בדיוק כמו תכניות הריאלטי, החדשות הבלתי פוסקות שלא מחדשות שום דבר, העיתונים שמחולקים לנו בחינם כל בוקר בכל מיני תחנות איסוף כמו הרכבת הקלה שהיא די כבדה או המטרונית בחיפה שהיא עוד תכנון יפיפה של משרד התחבורה איך לשלם הון על אוטובוס ארוך שנוסע יותר לאט מאופנוע 50 קמ"ש.
אנחנו חיים במדינה מדהימה בין הרי החרמון הקפואים להרי אדום הלוהטים. כן שם באמצע באפור יש אנשים שהם בסדר זו רק השמש שם שחולה. השמש כאן באמת חולה, כי בחורף היא מחממת ובקיץ היא שורפת. אבל המדינה שלנו, מדינת ישראל, מדינת היהודים היא לא הממשלה ואנחנו בטעות כל הזמן טועים ומתלוננים על המדינה ה"דפוקה", בזמן שאנחנו נותנים ל-120 חברי כנסת כוח ושליטה.
אותם אנשים שמורמים מעם, קונים מכוניות מפוארות, מגדילים לעצמם את המשכורות, שמים לנו תקרת זכוכית, מחלקים את משאבי המדינה למקורבים ומשאירים לנו את הפירורים. ובסוף, כן בסוף אנחנו נשארים באמצע בין הקרח הקפוא של החרמון לשמש הלוהטת של הרי אדום.
שם באמצע, כן שם באמצע יושבת לה הממשלה במגדל שן גבוה שאפשר למצוא בו כל מיני תופעות טבע. כמו למשל עוד שר פוליטי מיומן שיושב לו ומערער, אולי היום אצא לקנות כמה דירות או אביא לאשתי עובדת זרה לא חוקית. אין מה לעשות אנחנו אומרים, במדינת היהודים, עם ישראל בוחר באפור כי אין מישהו שיכול להוביל אותנו במסע בכל צבעי הקשת.
כן שם בין הרי אדום בשמש הלוהטת לבין הקור של הרי החרמון, אנחנו מתגייסים לתת את הכוח לשחיתות ואז בוכים איך שוב עשינו את אותה טעות. כן, אולי לא דור של בכיינים אבל בהחלט דור של מפונקים. דור שחושב שלכל אחד צריכה להיות דירה ואם לא נטוס לחו"ל פעמים בשנה כנראה שחיינו לא שבים. מזמן שכחנו שהיה פה טוב לפני שנולדנו, כשסבא שלי הגיע לארץ כל מה שעניין אותו היה לשרוד. הוא לא רצה הרבה ולא דרש צדק חברתי, הוא היה עסוק במרדף הקיום היום יומי. חיי בדירת חדר עם עוד ארבע נפשות, ולפעמים הסתפק רק בארוחה טובה של שום בצל ולחם קצת יבש. אבל היום, כולנו רוצים דירה במרכז תל אביב של לפחות שלושה חדרים ואם אפשר על הצוק ממש קרוב לים, עם שמש לוהט וקור של בדידות, כן כל ילד וילדה רוצים שתהיה להם דירה.
כן שם באמצע בין הרי אדום הלוהטים לבין הקור העז של הרי החרמון, שם באמצע אנחנו מוסרים את חרותנו כל עת שאנו נדרשים לאדם אחר, ובשנים האחרונות אנחנו מוסרים את כוחנו לאותו אדם ומבקשים ממנו להנהיג. ומהי מנהיגות אני שואל? כן כשנשברו כל הגבולות והערכים מאולחשים. מהי מנהיגות כאשר האזרחים מורידים את הראש ונותנים לעוד משב של בוז, הכולל תספורת לטייקונים, עלית מחירים של מוצרי המזון הבסיסים וסבב נוסף של הטלת מיסים, לעבור לנו מעל לראש, לבכות ולהזיל כמה דמעות. כן מהי מנהיגות אמת אני שואל בנאיביות ומנסה להיזכר במה שלימדו אותי בשיעורי ההיסטוריה, אלא שההיסטוריה שרצו שאני אלמד, מובילה אותי הישר לשם, לאמצע לנקודת החיבור בין הקור העז של הרי החרמון לחום הלוהט של הרי אדום, לבית המחוקקים והמוציאים אל הפועל – כנסת ישראל.
כן כולנו מאמינים וכולנו יודעים את התורה, לפחות ממה שלימדו אותנו בבית הספר, אך לאן נעלמו להן עשרת הדיברות. אה, כן כמעט שכחתי את ההיסטוריה של העם היהודי, הם נשברו להם אי שם לאחר שמעמד הר סיני נגמר ומעמד הביניים עוד רגע גם הוא נמחץ תחת העול הכבד. לאן נעלמו השרידים של העם היהודי במדינה הציונית, מדינת כל אזרחיה. אמריקה רחוקה ואירופה די קרובה ואנחנו רוצים גם משם וגם משם וגם וגם וגם….
אז אחרי אין ספור מלחמות, קורבנות ואחרי אלפיים שנות גלות, כאן במדינת ישראל, הבית של העם היהודי אולי נפסיק לבכות ונתחיל לחיות, נבין שאין צדק ואין אמת, אין חזון ואין דרך, רק רצון ואם רצון מה לעשות לא הולכים למכולת.
החיבור נכתב בהשראת השיר של יהונתן גפן – "יונתן סע הביתה". כותרת החיבור, היא שורה מתוך השיר שנכתב על ידי יהונתן גפן ככל הנראה על העיר לונדון או ניו-יורק.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
