פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 188 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 9 שנים ו-2 חודשים עיפרון בודדה במערכה
אחותך יושבת בקצה השני של האוטובוס. אתה צופה בה. היא קטנה ממך בשנה. לפעמים אתה מרגיש כאילו היא מבוגרת ממך. ככה היא מתנהגת, בכל אופן. כאילו היא טובה ממך. פעם היא הייתה ילדה קטנה ומפונקת שהייתה קופצת עליך וצובטת את לחייך. עכשיו היא בחורה יפהפייה שיוצאת עם בחור שלומד אתך באותה כיתה. הוא יושב על ידה. ראשו נרכן אל עבר שלה. הם מדברים בשקט. מדי פעם הם מסתובבים ומביטים בך. עיניה השחורות של אחותך נעוצות בך בכעס. עיניו הכחולות של רועי מביטות בך בלעג שהוא לא מנסה להסתיר. אתה מחייך אליהם. מאיה מרימה את ידה במחווה שמכווצת את בטנך.
היא צרחה עליך רק לפני חצי שעה. עיניה הכהות כשלך פעורות מרוב זעם. כל מה שעשית היה למרוח עיפרון שחור מתחת לעיניך. לא יותר. רצית לראות איך תראה. אהבת את התוצאה. בכל זאת, כמעט הורדת את האיפור. אז מאיה נכנסה לשירותים והתחילה לצרוח, שאתה לא יכול לעשות לה את זה, להביך אותה ככה, שאתה מטורף, ואתה בתגובה החלטת להשאיר אותו.
אבא שלך ניסה למנוע ממך לצאת מהבית. גם הוא צעק. אמר שזה לא נורמלי שבחור מתאפר. שאתה נראה כמו בחורה. ענית להם בשלווה שככה אתה רוצה להיראות. בתוכך מתת מפחד. דמיינת את המבטים שתקבל בבית הספר. אבל לא יכולת להוריד את האיפור. לא רצית. לא רצית להיכנע להם.
אז הנה אתה עכשיו. יושב באחורי האוטובוס ומת מפחד. אתה שומע את לבך פועם במהירות. אתה רואה את המבטים. אתה נאבק בדחף להשפיל את ראשך. אתה מתחיל להתחרט.
האוטובוס נעצר מול בית הספר. אתה קם. יורד בתחנה עם כולם. כשאתה עובר בשער אתה מודע לכך שאחותך והחבר שלך נמצאים מאחוריך. אתה שומע את קולה של מאיה. שקט, קטנוני. אתה חושב שאם היא לא הייתה אחותך, בוודאי היית שונא אותה.
מבטים עוקבים אחריך. משתהים על פניך. לחישות מתגנבות אל אוזניך, שקטות מספיק בשביל שלא תשמע מה הן אומרות אך רמות מספיק בשביל שתדע שהן קיימות. בחור אחד שורק לעברך. השריקה מהדהדת במסדרון. פניך בוערות. חבריו פורצים בצחוק. אתה מתעלם. אפילו לא נועץ מבט. ממשיך ללכת. ראש ישר. אתה מקווה שאתה נראה אדיש. שאי אפשר לראות עליך שאתה רק מדמיין איך אתה רץ לשירותים ושוטף ממך את האיפור.
אתה מבחין בנעמה כשאתה מוציא את ספר התנ"ך מהארונית שלך. היא נשענת על הקיר ומביטה בך. היא מחייכת. שיערה הצבוע בבלונד פלטינה מקיף את פניה החיוורות. עיניה בצבע כחול מחשמל, ממוסגרות בעיפרון שחור. חיוכה רחב, חושף שיניים קטנות ומעט עקומות, צבען על הגבול בין צהוב ללבן. היא קטנה ודקיקה, נועלת מגפיים גבוהות ושחורות, שפתיה צבועות באדום צעקני. היא מהאנשים האלה, שקשה להחליט אם הם יפים מאוד או לא יפים בכלל.
אתה סוגר את דלת הארונית שלך. נועל אותה. אתה מחזיר לה מבט, ומודה בפני עצמך שקיווית שהיא תבחין בך היום, שאולי (אתה יודע שאין כאן אולי) התאפרת כי ידעת שהיא תאהב את זה, כי רצית להיראות מיוחד בעיניה. אתה שמח לראות שצדקת. היא מתקרבת אליך. נעמדת לצדך. ריחה מגיע אליך. ריח של בושם חזק וסיגריות. לבך דוהר.
"תקשיב, שאתה אחד היפים," היא אומרת. היא מתרשמת ממך, מביטה בך בעיניים נוצצות. "סהר, נכון?"
אתה מהנהן. "ואת נעמה," אתה אומר, והיא נשענת על הארונית לצדך ומרימה אליך את מבטה.
"כן," היא אומרת. אז היא שותקת. גם אתה שותק. התרגשות מתפשטת בגופך. אתה רוצה לקפוץ מרוב שמחה. אתה מביט בה. אתה מחליט שלא אכפת לך שכנראה יש אנשים שהיא מכוערת בעיניהם. בעיניך היא כל כך יפה. היא מביטה בך ושוב מחייכת.
"רק שתדע, שאני ממש מעריכה את זה שאתה אמיץ מספיק בשביל להיות מי שאתה," היא אומרת ברצינות, "זה ממש יפה בעיניי. חוץ מזה שהעיפרון ממש סקסי לך."
אתה צוחק, מרוצה מעצמך. אתה מרגיש קל. הפחד מתפוגג. אתה רגוע ונרגש בו זמנית. כבר לא אכפת לך שאנשים מסתכלים. כבר לא אכפת לך מה הם חושבים. כי נעמה עומדת על ידך, מסתכלת עליך, מבחינה בך. היא חושבת שאתה יפה, שאתה אמיץ, שאתה בטוח בעצמך, ולפתע, אתה מרגיש כמו האדם שהיא חושבת שאתה.
"תגידי," אתה אומר, ולפתע אתה כל כך נרגש שהלב שלך צונח, אבל אתה גם מאושר, כי אתה מרגיש אמיץ, כי אתה עומד לשאול אותה את השאלה שרצית לשאול במשך חודשים, כי עיניה של נעמה נוצצות בהתרגשות והיא מחייכת חיוך רחב, מחכה, ואתה שואל, "את רוצה לצאת איתי היום בערב?"
היא אומרת כן.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה