הדפים בספר נעשו ריקים יותר עבורי. אני קורא ומבין את התוכן, אך לא מעבר. איני רואה את הסיפור, רק מבין. אם מקודם לקרוא שיחה הציט את עיני הפנימית כעת איני רואה יותר כיצד האנשים נושאים עצמם ומדברים. אם מקודם תיאורים אתגרו את רוחי לחזות תמונות ותנועות, תחושות ורגשות, כעת הכל אקדמי.
וכשמגיעות המחשבות, הפסק לקרוא. כך עשיתי בעצמי. וכשטיפלתי בהן ולא נלחמתי בעצמי הן קיבלו דרור אמיתי להשתחרר בראשי. ולאחר שנעשה כך, הייתי כולי פנויה להיות ב א מ ת בתוכן ולהפלפל בתוכו.