מרגיש לכוד. הכל חנוק.
כי רק הנחת היד על הדף כזחילה תחת סלע כבד. שיתוק כאם יתדות נעוצות דרכי והנשמה מדממת החוצה; פצעים שאינם זועקים בכאב אלא טובעים עמומים.
זה משקלו הכבד של החלל סביבי. חוסר אונים השותה חיוניות נפשית וגופנית ומותיר אדם אנמי.
ואני? נאבק לפחות להותיר מילה על לבן כי בעוד שאר כליי החלידו העט זקוקה רק להשחזה.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה