פורומים » סיפור שכתבתי

כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.

• לפני 9 שנים ו-1 חודשים איך מתחילים עם סופרים Tempestas

  "היי בובה, את נראית לי יצירתית. רוצה לייצר משהו ביחד?"
  רגע לא ועובר והעולם מחשיך. חום צורב עולה לאורך הלחי והלסת נדחפת לצד ההפוך. העיניים נפתחות כאשר הסכנה מהסטירה חלפה. אני מספיק לראות מבט נזעף-נגעל לפני שמופנה אליי גב המתרחק מהבר.
  
  הייתי ממשיך עם הערה מובכת "לא לזה התכוונתי!", אבל זה ברור. איך אני מוצא את זה? אם כל השנים האלו חשבתי שאהבה קשה למצוא עכשיו ברור שלפחות זה קשר מהסוג שכולם רוצים בו; דבר שמקל על החיפוש.
  אבל איך אסביר צורך רגשי שכזה? אם רק להסביר מה חסר כה בעייתי אז האתגר קשה כפליים לאתר מי שתשמח משיתוף שכזה.
  
  מה חסר? משוב. הדדיות. התלהבות משותפת מעולם שיבנה יחדיו.
  מאז שאני זוכר את עצמי היה צורך לחוות עולם אחר ואת השוכנים בו. אך זו להבה שתוכל לפרוח עבורי רק עם חיבור וליבוי בעולם הזה.
  אני כיום מוצא עצמי מייחל לשבת על קפה ולהתלהב מאופיו של גיבור האוחז בחרב לא פחות מהרצון אכן לראותו.
  

  ---

  הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

  כותרת התגובה:
  תוכן התגובה:

  * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
  

  • לפני 9 שנים ואולי, אליז קולינס

    
    אולי תצטרך ללכת על הפשוט מכל - להמשיך לשאול בים הבחורות "היי בובה, את נראית לי יצירתית. רוצה לייצר משהו ביחד?" עד שתמצא את ההיא שתשיב "כן" מבלי שתצטרך להסביר לה. ההיא שתבין את הראש ללא הסבר, אולי היא הראויה האמיתית.
    
    הלא כן?
    

    ---

    הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

    כותרת התגובה:
    תוכן התגובה:

    * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.