פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 151 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 9 שנים ו-3 חודשים לראות את קצה האף I.V olokita
יש בך תשישות של עשרים שנים, כזאת שהצטברה עם הזמן. ואת חושבת שנופש יעזור, או שאולי הפסקה זמנית מהעבודה תעשה את השינוי. פעם אפילו חשבת שחופשת לידה תהיה הדבר הנכון, אבל אחרי ארבע ילדים התחלת להבין שזו לא הדרך הנכונה להשיג מנוחה.
להפך.
ובכל יום את מתחילה מוקדם. עשרים שנים כמעט שאת איתו ובכל זאת, כל בוקר את קמה להכין את הילדים בזמן שהוא עוד ישן. 'שיצבור כוחות ליום העבודה' את אומרת לעצמך ומתחילה לארגן את הילדים לגנים ולבתי הספר. אחר כך את ניגשת אל המיטה, מכוונת שעון מחדש במיוחד עבורו ואגב נשיקה רכה שאת מנשקת לו בלחי, את נפרדת בלחש כדי לא להעיר ויוצאת לעוד יום עבודה.
ועכשיו כבר ערב כמעט. את מתקדמת אל דלת הבית. שלוש מדרגות מפרידות בין חור המנעול לבין המפתח שאת כבר אוחזת בידך. ארבע קומות את הופכת את צרור המפתחות בכף ידך, מתערבת עם עצמך שאפילו בלי להסתכל תוכלי לנחש איזה מהם הוא הנכון. ואת לא מודה או שאת בוחרת להשתעשע בצרור המפתחות כדי להסיח את הדעת מכל האמוציות שתכף יציפו אותך.
ואת נזכרת לרגע שכשיצאת מהבית היה בוקר של יום שני. ועכשיו סוף היום כבר הגיע. תמיד את חוזרת מאוחר. וצובט לך קצת בלב שאבא שלהם איתם יותר שעות ביממה מהזמן שיש לך אליהם. אז את מפצה - אותם בחיבוקים ונשיקות כמו שרק אמא יכולה לתת, ואת עצמך באמוציות האלו שמציפות את הבטן ועולות לזלוג מעינייך כל פעם מחדש, בזמן שבין הנסיון לפתוח את הדלת עם המפתח הלא נכון לבין קול חריקת הדלת כשזו נפתחת לבסוף. געגועים את קוראת לזה.
ותמיד הגדולה רצה אלייך ראשונה לקבל את החיבוק שלה. אחריה באים שאר הילדים. הם לא מחכים לתורם. הכי כיף להם חיבוק קבוצתי. ואת נהנת ממנו לא פחות מהם.
ואחרי שהם מרפים מעט מהחיבוק הקבוצתי, את מרימה את הראש ורואה את הגולם שלך יושב על הכורסא האהובה שלו. בדרך כלל הוא רואה טלביזיה או מדבר בטלפון עם מישהו מהעבודה. אחר כך, לרגע הוא מביט בך ואת כבר מבינה שגם הוא רוצה נשיקה.
פעם הוא עוד היה קם לכבודך כשהיית נכנסת הביתה. לפעמים אפילו היה מחכה לשמוע את רחש המפתחות ומיד היה יוזם שיחה ערה עם הילדים או שהיה רץ לרחוץ כלים, כדי שתתרשמי ממנו, מההספק או מהאחריות שלו.
אבל היום הוא יושב ועושה עם העיניים.
פעם עוצם אחת ומשאיר את השניה פקוחה ומיד מחליף בינהן, עוצם את השניה והראשונה נשארת פקוחה.
ככה הוא יושב מרותק בעצמו, משחק איתן לסירוגין.
ואת תשאלי את הילדים מה אבא עושה.
והם יענו שהוא מנסה לראות את קצה האף שלו.
ואת תצחקי.
והם יצחקו.
ואת תיגשי אל הטמבל שלך לתת לו נשיקה.
וכל האמוציות והכוחות שבעולם יחזרו להציף אותך, ממש כמו לפני עשרים שנה.
איי. וי אולוקיטה
Www.olokita.co.il
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
