הרוח טורקת בחלון
הסיוטים לא נותנים מנוח
אני טובעת בין גלי הים
אך מנסה לחיות
ליבי שבור לחלקיקים
התקווה עדיין בי פועמת
אפלה וחושך נכנסים
ומרירות בי יוצרים
צללים רוקדים על קירות חדרי
אני פוחדת כמו בילדותי
לליבי אני לוחשת
אל תפחדי
צללים הם רק דימיון
אפקט של צל ואור
במציאות אין להם מקום
אז קומי והדליקי את האור
צריך להתגבר
מוכרחה לעמוד מול הפחד
אני מנסה
לקום
להתמודד
רגלי כושלות מלכת
ליבי רוטט מבהלה
רוצה לפרוץ החוצה
ולהסתתר לו בפינה
להתייצב מול הפחד
אינני מצליחה
מסתובבת ובורחת חזרה
עד לפעם הבאה....
קים היקרה, את כ"כ לא לבד. את רגישה ומיוחדת. אני מזדהה איתך "על מלא".
גם אני חיי בלחץ, מפחד מהפחד, מקנא ושונא.
אבל, תדעי לך, יש תקווה, יש פתרון, והןא לשתף, כמו שאת עושה, ולקבל פידבקים אוהבים, כמו שאני עושה.
אל תשתקי, המשיכי לכתוב בכנות כדי לנפץ את הלחץ הדמיוני.