"אני מאמינה ביקומים מקבילים. לא האמנתי עד לפני חמש דקות אבל עכשיו אני בטוחה בזה." יעל נראתה נרגשת. אני יודע את זה כי השפתיים שלה נהיות קצת יותר אדומות כשזה קורה.
"בטוחה במה?"
"ביקומים מקבילים. יש לי את ההוכחה ביד." היא הכריזה ודחפה מול הפנים שלי את הטלפון הנייד שלה.
"מה זה?"
"תסתכל."
"זו מפה."
"זה גוגל מָפְּס. תסתכל על הקו הכחול. המסלול שמצויר על המפה."
"פה הסתובבת עכשיו?"
"לא. זה כל העניין."
"אני לא מבין."
"אוי, איזה איטי אתה." היא נדנדה את הראש בתנועת ייאוש והקוקו שלה התנדנד לה על הגב ימינה ושמאלה. חשבתי 'זנב סוס. בגלל זה קוראים לזה זנב סוס.' אבל לא אמרתי את זה ליעל.
"תסתכל, כל המסלול הזה פה באיפון אבל לא עשיתי אותו. תכננתי לעשות אותו אבל לא הספקתי כי פגשתי אותך פה במקרה ואז הייתה התפצלות."
"התפצלות?"
"כן. בין יקומים מקבילים. ביקום אחד לא ראיתי אותך והמשכתי להסתובב במנהרת הכותל ואחר כך הלכתי לשירותים ואחר כך קניתי גמל קטן מעץ בחנות מזכרות וביקום אחר, שזה היקום בו אנחנו נמצאים עכשיו, נשארתי לדבר אתך."
"אז למה ביקום הזה שבו אנחנו מדברים יש לך את המסלול על המסך של האיפון?"
"זליגה. זה זלג בין שני היקומים. אני יודעת שזה בדיוק המסלול שהייתי עושה אם לא היינו נפגשים פה עכשיו. במסלול של גוגל הייתי בשירותים וביקום הזה אני מרגישה עכשיו שאני צריכה פיפי. זה ברור. זה 'דז'ה וו', אתה יודע, כשאתה נמצא במקום כלשהו בפעם הראשונה אבל מרגיש שכבר היית שם פעם? זה בדיוק זה."
ביקום מקביל היינו יכולים להיות חברים. אפילו נאהבים. הרגשתי הרגשה משונה. כאילו כבר הייתי שם פעם אבל לא.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
