אני לא מאמינה.
השנה הזאת חלפה.
כל כך הרבה קרה...
הכרתי את עצמי, ועוד הרבה אחרים,
אנשים מדהימים, שעכשיו אני צריכה להיפרד מהם.
למדתי לאהוב אותי, בערך.
למדתי לאהוב את כולם... למדתי לאהוב אותך.
אף פעם לא ראיתי מישהו שעושה לי כל כך רע וכל כך טוב...
כשאתה מדבר איתי, אני על גג העולם.
אין תחושה יותר טובה מזו.
אבל, אחרי השיחה. אני חוזרת לחברים האחרים שלי.
הסכינים, הדמעות, הלב השבור. חברים שירדפו אותי.
אני חותכת את עצמי בשבילך.
רק בשביל תשומת לב שאני לא אקבל בחיים.
אני אוהבת אותך כל כך, וזה הורג אותי.
כנראה שאני צריכה לומר שלום.
איך אני אפרד ממך?
אני אפרד ממך עם טיפות על לחיי.
אני אפרד ממך כשרסיסי ליבי דבוקים בדבק המאיים לקרוס ולהפיל את מה שכל כך הרבה אנשים עמלו כדי לאסוף.
אני אפרד ממך על סכין על ורידיי, עוד פעם אחרונה וזהו. נשיקת הפרידה שממך לא אקבל.
אני אשבר. אני אשנא את החיים שלי.
אבל, אני רוצה להאמין שאתה נופל חזק רק בשביל לקום טוב יותר.
זה שיר לא לעכשיו. זה שיר לעתיד. זה שיר לכשהאולטימטום יהפוך לאמיתי. אתה מכאיב לי כל כך... אני שונאת אותך ואוהבת אותך, תמיד ולנצח.
המון שירים עוד אכתוב עליך, הרבה חלומות עוד אחלום על עיניך. על פיך מבטא את המילים ״אני אוהב אותך״.
זו רק הכנה לעתיד.
יום אחד אני אעזור אומץ. אני לא אפריע.
אני רק אנשק את צלקותיך, ואתנדף כאילו מעולם לא הייתי קיימת.
רגע. יכול להיות שאני באמת לא קיימת? הכל חלום מטורף, מצחיק, כואב, ומדהים. אל תעירו אותי. אני רוצה את ההגנה שלכם.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
