לאחר שעניין דפנה וגולית מצא חן בעיניי, (בקישור שלמטה)
חשבתי שכדאי לחיות בשתי זהויות.
אחת, יום-יומית של בעל בעמיו בן 66
ואחת, חלומית - תרתי משמע. בן 27 - פרחח מתהולל.
ביום אני עסוק בתלמוד תורה ובכתיבה ואוהב את רעייתי ואת משפחתי בצורה בלתי רגילה
ובלילה אני פשוט מזמין את דפנה לתוך חלומותיי (וגם את הכלב גוליית).
ובכן..
בפעם שעברה דפנה חזרה להתגורר אצלי תמורת תשלום של חצי מהשכירות, (וללא הפריווילגיה של שוקו ולחמנייה)
כך קרה גם הלילה. בשעה 0200 עת עליתי על יצועי, קראתי קריאת שמע (והזמנתי את דפנה).
חלפו מספר דקות ושמעתי את צפצופו של הקומקום הרותח.
"אני מכינה לי נס אתה גם רוצה?" שאלה דפנה.
"כן, בטח שאני רוצה נס", אמרתי "זה *נס* עד שאת מכינה משהו בבית הזה"
"למה להעליב?" שאלה "הרי אני שותפה שלך".
"נו טוב. ותביאי גם עוגיות" אמרתי.
"נגמרו", אמרה
"איך נגמרו? הרי רק בצהריים קניתי קופסה!"
"גולית אכל את הכל" ענתה בקלילות. חשדתי בה שהיא מתגנבת למטבח ומחסלת לי את כל הדברים הטובים".
(מזל שהסכמנו על השוקו והלחמנייה היומיים)
"מה פתאום? הרי הוא לא אוהב עוגיות" אמרתי והוספתי: "ובכלל מה פתאום כלב אוכל עוגיות?"
"אתה זוכר שהוא אכל את חשבון החשמל ואת ההזמנה לחתונה שלי?"
"נו..אז מה?"
"אם הוא יכול לאכול נייר", אמרה החוכמולוגית בקולה הצווחני "הוא יכול לאכול גם עוגיות".
זו הייתה מכה מתחת לחגורה, ולא ידעתי מה להשיב לה.
בדיוק בשעה שבע כאשר נשמעו הפיפסים של חדשות 7 אמרה דפנה:
"אני יוצאת להליכה עם גולית, תיכף חוזרת".
ידעתי שתחזור. לאן יש לה ללכת שהרי בעלה החדש זרק אותה אחרי ליל שימורים אחד בלבד.
אלא שאז צלצל הטלפון וראובן מהמכולת אמר\שאל:
"תשמע, אברי, דפנה כאן ורוצה שוקו ולחמניה - אתמול אמרת לא לתת לה כלום".
"עזוב" אמרתי "תן לה מה שהיא רוצה. היא שותפה שלי עכשיו".
'אני חייב להתעורר מהחלום הזה', אמרתי לעצמי בחלום, 'שאם לא כן, הלכה לה תפילת "שחרית".
דפנה זו צרה צרורה, אבל בתור חלום היא פשוט נהדרת.
הטלפון צלצל שוב - התעוררתי מדפנה לחלוטין.
"אבא", אמרה הבת שלי "האם תוכל להסיע את אורי לפעוטון?"
"בוודאי" עניתי, "רק אטול ידיים ואקרא את 'ברכות השחר' ".
"תודה, אבא", אמרה אמא של אוֹרִי הנכדה החדשה שלי.
יום חדש מפציע. לראות את אורי הנכדה החדשה , זה עונג עילאי.
http://simania.co.il/forum.php?showNoteId=343089#noteId_343089
