אני רוצה לחבר את הנקודות בשמים.
ובין הכוכבים ליצור מפה, מבנה שהוא רק שלי.
נקודה אחרי נקודה , אסור לעולם להפסיק.
כי אולי יום אחד אצליח לחבר את כול הכוכבים ואגע בנשמת האדם.
בגינה עם שולחן העשוי מאבן גרניט , לימדת אותי לקדוח, לנסר ולהוציא אבנים מאדמת חמרה .
בסוף, נקברת באותה אדמה , בשדות החרושים מול קיבוץ ניר אליהו.
הלב שלך חדל מלהכיל את כול הנשמות התועות .
צריח המסגד ממול סנוור אותי, לא מזמן השקפתי על החלקה שלך משיפולי השומרון.
במסדרון אין סופי , גלגלת אותי בין החדרים האפורים , בין הצרחות , הכדורים והטירוף היית לי כצי'ף, המוהיקני האחרון על סוס פרא.
"שלום , מדוע אתה כאן"? אני מביט בכפות הידיים תחילה , תחת הציפורניים , עובר לדופק , מביט בלחמיות.
רק אתמול השקפתי על חדרך ישוב על כסא גלגלים מרותק לפסלי הגינה.
במדי זית ירוקים , שהוכתמו דם , נשאתי אותך על האלונקה , נהרות של דם שטפו את הסמטה , רגליים תלויות על שאריות גידים.
בכותנת לבנה , שכבתי מזוהם , מרוטש , הייתי כצלחת פטרי חיה , מונשם ומורדם.
אבירי המסדר נכנסו להיכל התהילה , בידם רומח ועטורי גלימה , נשבעתי בשבועה.
בחלוק לבן, האזנתי לליבך ,ניסתי לחבר את הנקודות שוב ושוב ,לגעת בנשמת האדם, ליצור מפה.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
