שנים היא שנאה את אמא שלה.
לא שנאה יוקדת כזאת.
אולי בכלל לא שנאה.
סתם סוג של רצון להבין למה.
למה אין לה נעליים חדשות ומדוע לכל הילדים יש ג'ינס ורק לה קורדרוי שחוק, למה לפעמים אין חשמל בבית ובעיקר להבין את הסיבה שהמקרר ריק רוב הזמן.
אבל הטריף אותה יותר מכל דבר אחר, שתמיד, אבל תמיד, היא נתנה לאחרים את מה שלא היה לה.
למדינה נתנה גאוותה,
לקבצנים ברחוב מטבע בודד שהיה בארנקה,
למאושפזים בבית החולים את מעט הרחמים שאצרה בליבה,
ואהבה שנותרה, לזר במיטתה.
שנים היא שנאה את אמא שלה.
לא שנאה יוקדת כזאת.
ואולי היא חשבה... אולי זאת חמלה.
איי. וי אולוקיטה
www.olokita.co.il
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה