שניה לפני הסיפור...
מזה שנה וקצת אני מפרסם כאן סיפורים. אבל אני גם כותב ספרים שעד כה פורסמו כספרים אלקטרוניים בלבד.
הלילה הזה, דקה לפני הפסח, פתחתי חנות והספרים זמינים לרכישה גם כמודפסים. אתם מוזמנים.
http://www.olokita.co.il
הנה נגמר עוד יום מפרך בצבא.
עוד חמישה עשר למנאייק.
ובכל זאת אי אפשר לחכות עוד חמש עשרה יום.
אז חותר למגע עם המקלחת, למרות ובעיקר בגלל תנאי מזג האוויר.
העיקר אלמנט ההונאה.
המיים קפואים.
מחכה.
חמש דקות חולפות.
עכשיו המים כמו קרח.
מחשבות על דחיית המבצע מתגבשות בפיקוד העליון.
עולה בקשר - אין תשובה. שוב פעם הסמב"צ נרדם.
רץ בחזרה לחדר עם מגבת על המותניים.
השיניים נוקשות.
החדר נעול, איפה כח המילוט שלי לעזזל.
מסתכל לצדדים. לפחות אין אוייב באופק, המסדרון נקי.
דופק על הדלת. אין תשובה. חייל האוויר הזה, אף פעם אל תסמכו עליהם בקרב.
עומד חצי ערום במסדרון, עטוף מגבת קטנה מידי.
המפתחות כנראה בחדר.
רושם בראש ללכת לרופא לבדוק את בעיית הזכרון ועוד משהו שמציק לי.
לא זוכר מה עוד הציק לי.
מנסה להבין מי נעל לי את החדר ודפק את אופציית המילוט.
השיניים נוקשות. האצבעות ברגליים נהיות כחולות. מתחיל לקפץ.
מרגיש פתאטי.
עאלק "בתחבולות תעשה לך מלחמה".
אה נזכרתי. גם בעיית ראייה קלה.
טוב, שרפתי כבר קילו בקפיצות.
חוזר למקלחת שפוף ומובס. לובש שוב את המדים הישנים.
קצת יותר חם עכשיו. הרבה יותר מסריח.
חוזר לחדר. הדלת נעולה.
מוציא את המפתחות מכיס המכנס. נכנס ומדליק את תנור הנפט. להתחמם מהקור.
המבצע הסתיים, שוב פעם ניצחנו.
עוד חמישה עשר יום לסיום הריתוק בקריה.
איי. וי אולוקיטה
http://www.olokita.co.il
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
