יש לי שלוש קולות בראש שלי.
אחד תמיד לוחש לי שאני זבל, שאנשים כמוני צריכים להרוג את עצמם.
השני תמיד אומר לי לחתוך את עצמי, שהכאב ימלא את הריקנות שאני מרגיש.
והשלישי? השלישי תמיד רעב.
אני משתדל להקשיב לשלישי כי תמיד הכי כיף איתו.
עליתי בזכותו 40 קילו בשנה שעברה.
אמא אומרת לי שהמצב כבר הפך ל'קטסטרופה', מה שרק מחזק את שני הקולות הראשונים.
אני מנסה להשתיק אותם ע"י דחיפת סופגנייה לפה, הריבה מתפוצצת לי בלשון והקולות משתתקים.
אני מסתכל על הכפלים בבטן ונרגע.
"כל הכבוד" הקול השלישי לוחש "אתה תראה שהכול יהיה בסדר".
אני לא מאמין לו אבל אני מנסה, כי מה כבר יש לי להפסיד?.
אז אני דוחף אחרי זה שניצל לפה ואז צ'יפס ופסטה, לחם, עוגה, גלידה ותפוח.
אחרי זה אני שוכב ומחייך. הבטן כל כך מפוצצת שאת הלב לא מרגישים.
מי היה מאמין, הקול צדק.
שלום לכולם:) כבר שנתיים לא כתבתי פה, אני בצבא עכשיו ואפילו שאין לי כמעט שום זמן לכתוב רומנים יש לי לפעמיים זמן לכתוב סיפורים קצרים אז התחלתי להתרכז בזה ויצא לי בינתיים ערמה של סיפורים קצרים.
אני אמשיך לעלות בימים הקרובים כמה שכתבתי.
בינתיים זה הראשון שהעליתי אשמח לתגובות :)).
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
