פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 154 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 9 שנים ו-6 חודשים האמת הפשוטה של כל גוף I.V olokita
רגליו של אחמד כשלו אל מול החולות ולרגע אחד כבר לא יכלו להם יותר, אז הוא עצר ונפל על ברכיו. קרני השמש החמות של סיני סנוורו את עיניו, צרבו בבשרו וצמא עז שרט בגרונו. מזה שנים שהפוליטיקה השמינה אותו, מנוונת כל זכר ליכולות איתן נולד או לאלו שרכש לעצמו בפקולטה לרפואה על שמו של אחד שכבר מת ממזמן, אי אז במקום שלימים אחמד יגדיר כפלסטין הכבושה. אבל עכשיו אחמד מתנשף, כל מה שנותר לו הן רק תחבולות ומילים נפוצות של פוליטיקאי משופשף, אלו וגם כמה עקרונות בסיסיים ברפואה כללית שהשכיל לזכור משנות לימודים מפרכות.
ועכשיו הוא שומע אותם סוגרים עליו בתיפוף צעדייהם המהירים על החולות והוא מנסה להסדיר נשימות אחרונות, שיגיע החמצן אל הראש, 'שיחשוב עכשיו בצלילות או שיאבד אותו לנצח'.
"מה השם שלך" שאל אותו איברהים והסיר את כיסוי העיניים מעל פניו. אחמד מצמץ מעט, גופו כאב מכל המכות שספג ועיניו טרם התרגלו אל האור שהיה חודר אליהן. "מוחמד" הוא ענה בשקט.
"דת שלך" שאל הצעיר עב הזקן שהיה עומד מעליו. אחמד פלבל בעיניו וליקק את שפתיו להכניס בהן מעט לחות. "מוסלמי" ענה אחמד בגאווה והישיר מבטו מעלה אל הצעיר. "וואלה" ענה אברהים, "ואני שלגיה ואלו שבעת הגמדים שלי" צחק הצעיר והצביע אל צידו השני של החדר לעומת כל אותם שבויים שהיו ממתינים לתורם, "יעני... איזה סוג של מוסלמי אתה?" חידד הצעיר את כוונתו, "שיעי? סוני?".
"נראה לי זה סוני זה" התפרץ צעיר אחר אל דבריו של איברהים.
"אני מוסלמי" ענה אחמד בקול בטוח, "הכי מוסלמי שיש".
"מה זה משנה, תרשום שהוא כופר" התערב שוב הצעיר שעמד מאחור ואיברהים רשם בשקט על מפית שאחז בידו.
"אני מוחמד. אינכם מזהים אותי? המוחמד של כל המוסלמים" ניסה אחמד להטל בשניים והזעיף את פניו כמו רומז שדבר רע מאוד יקרה כאן עוד רגע אם לא ישמעו לדבריו.
"יעני... יעני אתה רוצה להגיד לנו שאתה הנביא?" ביקש איברהים לשאול ושותפו פרץ בצחוק מאחור.
"כן" ענה אחמד וחיוך מסופק עלה על פניו.
"איזה כבוד! איזה כבוד!" צעק איברהים והושיט את ידו ללחיצה, אחר כך צחק מעט, הביט אל חברו לאחור ומיד החזיר פניו לפנים, "נייס טו מיט יו מיסטר מוחמד... אני סינדי קרופורד וזה מאחורה הוא... הוא בראד פיט".
"יא שבאב תשמעו..." ביקש אחמד בקור רוח של מי שכבר ראה כמה מערכות בחירות כושלות, "אני יודע שזה נשמע מוזר וברור לי שכרגע אתם לא מאמינים שאני מי שאני טוען שאני. אבל בבקשה, תנו לי להוכיח לכם. הביאו אותי לדבר עם אחד החכמים שלכם ואשכנע אותו. אתם תראו שאשכנע".
"אתה תדבר עם החרב. רק עם החרב" צעק הצעיר מאחור והתקדם אל אחמד במהירות עד שאחז חזק בדש חולצתו הכתומה וידו השניה מנפנפת חרב כבדה באוויר, "אוריד לך את הראש כאן ועכשיו".
"רגע" צעק אחמד ורעיון חדש צץ בראשו, "אני מסכים" הוא אמר והרים את ראשו מעלה, מותח צווארו, "תוריד לי את הראש, עכשיו, מחר, בחיי... תוריד אותו מתי שתבחר. אבל שתדע לך, שאני, בגוף שלי אין דם בכלל".
"כן, כן" צחקק איברהים בזלזול והפריע לדבריו של אחמד, "כי אתה הנביא".
"נכון" ענה אחמד וגוש גדול של בושה נתקע בגרונו שכן אפילו בערוב ימיו בהיכל הפוליטיקה במולדתו לא שיקר שקר גס שכזה.
"אז אם לא יהיה דם נדע שאתה הנביא. בסדר?" סיכם איברהים במהירות את הדברים וחייך בנימוס אל אחמד. אחר כך הרים ראשו מעלה כמסמן לחברו וזה רק חייך אליו חזרה ומייד שב והניף החרב גבוה באוויר עד שהורידה במהירות על צווארו המכווץ של אחמד.
"וואלה" אמר איברהים.
"וואלה" ענה חברו.
"אין דם" צייץ איברהים בשקט.
"אין דם" ענה השני והשפיל מבטו לרצפה.
"חומוס?" שאל איברהים.
"וואלה מתאים לי חומוס עכשיו" ענה השני.
איי. וי אולוקיטה
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
