פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 484 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 9 שנים ו-5 חודשים סיפורי כלבים - חרם Tuval
אני שונאת אבל ממש שונאת כשאנשים אומרים לי שאני דומה לאחותי הגדולה(אבל רק בשנתיים כמו שאתה כבר יודע!!) אני ממש לא חושבת שאני דומה לה בשום צורה שהיא, לא חיצונית וגם לא באיך שהיא מתנהגת. היא כזאת מוזרה אני נשבעת לך, אין לה חברים בכלל, היא כל הזמן לבד, קוראת ספרים, או שהיא עם הכלב הזה שההורים שלנו הרשו לה לאמץ לפני כמה חודשים.
אני לא אוהבת את הכלב הזה שלה כי הוא כל הזמן נובח ועושה הרבה רעש ובוכה כשהוא לא איתה, הוא משתגע מזה שהיא משאירה אותו לבד, אז היא פשוט לוקחת אותו איתה לכל מקום. כשאני מנסה להגיד לה שכל הילדים בבית ספר חושבים שהיא ממש מוזרה ושהיא צריכה לדבר יותר עם אנשים חוץ מלדבר לכלב שלה כל הזמן, היא אומרת לי לשתוק ולא להתערב. אבל יש בה משהו כן נורמלי, אני יודעת בוודאות שהיא אוהבת ילד בשם ארנון, הוא בשכבה שלה בן 15 גבוהה עם שיער ארוך הוא גם שקט כזה, אבל אני יכולה להבין למה היא אוהבת אותו כי בפנים הוא ממש יפה, הוא פשוט צריך להסתפר לפי דעתי, בכל מקרה תמיד כשהיא הולכת עם הכלב המוזר הזה שלה אז היא מסתובבת ליד הבית של ארנון, מחכה שהוא ייצא החוצה, אתמול במקרה הייתי ליד הבית שלו וראיתי אותם מדברים ביחד, אני דווקא שמחה מזה אולי היא תהיה יותר נורמלית אם היא תדבר איתו ולא הכלב הדפוק שלה. זה לא שאני שונאת כלבים רק הוא מעצבן אותי אני לא יודעת להסביר לך למה.
כשאני מנסה לדבר איתה, (אתה יודע כמו שאחיות רגילות מדברות ביניהן...) היא לא משתפת פעולה, אני שואלת אותה על בגדים, היא אומרת שזה לא מעניין אותה, שואלת אותה על מסיבות שאנשים שהיא ואני מכירות מארגנים, היא אומרת לי שהיא לא אוהבת ללכת למסיבות, שואלת אותה על סרטים שהיא ראתה, היא לא רואה סרטים, היא רק קוראת ,אני גם קוראת אבל כל ספר שאי פעם אהבתי אחותי שנאה, פשוט אין לנו שום דבר משותף והרבה חברות מעצבנות שלי אומרות שחיצונית אנחנו מאוד דומות וזה מרתיח אותי כי כשאני מסתכלת על אחותי אני ממש לא חושבת שאני דומה לה בכלל, אתה חושב שאני דומה לה ??
לפני כמה ימים רבתי איתה ממש!! היא ראתה שנתתי מכה (מכה ממש חלשה, אני אומרת לך !!) לכלב שלה, היא הלכה לאימא שלנו וישר אמרה לה שהרבצתי לקיפוד(גם שם מאוד מוזר יש לו, למה לקרוא לכלב קיפוד?!) אמרתי לאמא שלי שהוא רצה להרוס לי את הנעליים והוא לא נתן לי אותם. אימא שלי אף פעם לא בוחרת צד , היא עסוקה המון בעבודה שלה וכל הזמן אומרת "תסדרו לבד!! תהיו אחיות טובות אחת לשניה" אבל אני אחות מאוד טובה, היא פשוט אחות רעה שרק אכפת לה מהכלב שלה. ואולי גם מארנון החבר החדש שלה (אני חושבת, לא בטוחה...). הם כל הזמן מסתובבים ביחד, אבל זה לא עשה אותה יותר נחמדה, היא עדיין אותה אחות מגעילה ומעצבנת, אני אומרת לך.
אני חייבת לכתוב לך על ריב שהיה לי היום עם החברה הכי טובה שלי קרן.... אוי לפעמים אני חושבת שכל מי שמסביבי בכלל לא אוהב אותי, ומסתובב איתי רק בגלל קרן הזאת, כולם אוהבים אותה כי היא כל-כך יפה ונחמדה וחכמה ובההה אני רוצה להקיא איך כולן מתחנפות אליה. (זה הכל, הכל, בגלל אחותי, הכל!! )
בהפסקה ישבנו איפה שאנחנו תמיד יושבות, ודיברנו על כמה בנים מהשכבה, כל אחת אמרה מי היא חושבת שממש יפה ומגניב והכל, ואחריי זה כל בן שעבר לידנו בספסל מהשכבה שלנו ומהשכבה מעלינו התחלנו לדבר עליו כמה הוא שווה וכמה לא, ואז ארנון עבר שם ופתאום רונית לחשה משהו לקרן (הסתומה הזאת, שונאת אותה, אני אומרת לך, היא לקקנית ואני רק חברה שלה בגלל קרן!!) אז שאלתי מה מצחיק וקרן אמרה לי שלא חשוב, ואני עדיין רציתי לדעת כי אני שונאת שצוחקים ממשהו ואני לא יודעת ממה ואז קרן פתאום אומרת לי " רונית שאלה אם אני חושבת שכשהוא ואחותך מתנשקים אז הוא מנשק גם את הכלב שלה באותו הזמן." ואז הן התחילו לצחוק כמו שתי מפגרות מזה עוד פעם, זה כל-כך עיצבן אותי, לא יודעת להסביר לך למה, אני שונאת את אחותי אבל לא אוהבת שצוחקים עליה, זה גורם לי להרגיש כל-כך רע, אז אמרתי לרונית שאותה אפילו הכלב של אחותי לא ירצה לנשק, ואז במקום שקרן תצחק מזה, (כי זה היה מצחיק! נכון שצחקת ?!) היא אמרה לי שהייתי ממש גועלית ולא הייתי צריכה להגיד לרונית כזה דבר ואז היא אמרה לי שהיא חושבת שאני צריכה לבקש סליחה מרונית, ואז אמרתי לקרן שהיא צריכה לבקש סליחה על מה שהיא אמרה על אחותי, וקרן מה היא אומרת לי ? "למה שהיא תבקש ממך סליחה? היא אמרה את זה לי באוזן בשקט ואת זאת שרצית לשמוע מה היא אמרה." ואז כבר לא ידעתי על מי אני כועסת יותר על קרן או רונית, בכל מקרה לא ביקשתי סליחה והלכתי לכיתה והן נשארו שם על הספסל כשהן עוד פעם צוחקות ממשהו שלא ידעתי עליו.( אני חושבת שהפעם הן צחקו עליי...)
טוב אתה כרגע החבר היחיד שנשאר לי, יום אחריי שסיפרתי לך על הריב שלי עם קרן, כל הבנות בכיתה הפסיקו לדבר איתי. בהפסקה הלכתי לקרן ורציתי לבקש ממנה סליחה על מה שקרה (לא שהיה לי על מה לבקש סליחה באמת...) ואז רונית נעמדה מולי ואמרה לי שקרן לא רוצה לדבר איתי. שאף אחד לא רוצה לדבר איתי. חזרתי הביתה ואף אחד לא היה בבית, חוץ מהכלב המעצבן של אחותי הוא לא הפסיק להביא לי את העצם שלו, כל פעם שזרקתי לו אותה לא משנה לאן, הוא רץ אחריה והביא לי אותה, (לא יודעת למה, אבל זה הצחיק אותי ממש!!) אז אחריי זה לקחתי אותו לטיול, כי הוא עשה סיבובים סביב עצמו והיה נראה לי שהוא ממש רוצה להשתין, וצדקתי איך שיצאנו הוא ישר רץ להשתין על איזה עץ. (אני אומרת את זה רק לך- זאת הפעם הראשונה שהוצאתי אותו וזה היה ממש נחמד וכיף לטייל איתו בפארק.) אבל אני עדיין לא אוהבת אותו, הוא מרגיז ( הוא לפעמים יכול להיות קצת חמוד, אבל שזה יהיה רק בנינו.) כשחזרנו הביתה אחותי כבר הייתה בבית וכשהיא ראתה שהוצאתי אותו לטיול, היא הייתה (האמת בפעם הראשונה, נראה לי בחיים שלי) נחמדה אליי ואמרה לי תודה ואפילו שאלה אותי איך אני מרגישה, אמרתי לה שאני בסדר ושתינו שתקנו כי אף פעם אין לנו על מה לדבר אז עליתי למעלה לחדר, רציתי להישאר למטה עוד קצת ולא להיות לבד אבל אחותי חזרה לכלב שלה, אז אני חזרתי לחדר שלי.
החרם ממשיך, כבר שבוע שאף אחת לא מדברת איתי. (אני לא רוצה ללכת לבית ספר מחר, לא רוצה!!) מאז שטיילתי עם קיפוד בפעם הראשונה, טיילתי איתו עוד כמה פעמים בפארק. בפעם השנייה אחותי ביקשה ממני כי היא והחבר שלה רצו ללכת לסרט ( שאני ממש רוצה ללכת אליו גם, אבל אין לי כרגע עם מי, הלוואי והייתי יכולה ללכת איתך:( ) אז הסכמתי כי היא ביקשה ממני יפה, ובכלל היא נהייתה קצת נחמדה אליי בימים האחרונים, אפילו צחקנו ביחד על קיפוד השבוע ביחד כשאימא שלי חזרה מהקניות וכמה עגבניות נפלו מהשקית של הירקות שהיא קנתה, אז קיפוד פשוט הלך בשקט בשקט לקח אחת ורץ איתה בכל הבית. (צילמתי את זה, אני אראה לך את זה מתישהו..) אז בגלל שאחותי בסדר אליי אני גם נחמדה אליה, גם חבר שלה סבבה. ובשאר הפעמים שהוצאתי את קיפוד לטיול עשיתי את זה כי לא יודעת, זה כיף לראות כמה הוא שמח שמוציאים אותו. הלוואי והחרם הזה יגמר, אני לא יודעת למה קרן כל-כך כועסת עליי, אני לא התכוונתי להעליב אותה. (אני אומרת לאימא שאני חולה מחר, אני פשוט לא יכולה ללכת מחר, אני מעדיפה להישאר איתך כאן בבית.)
אמא שלי כבר שמה לב שמשהו לא בסדר, היא התחילה לשאול אותי שאלות מרגיזות. למה אני כבר יותר משבוע נראית לה עצובה, למה אני לא רוצה ללכת לבית ספר, למה אני כל הזמן בחדר חוץ מהפעמים שאני מוציאה את קיפודי לטיול ( אני חושבת שאני התחלתי לטפל בו אפילו יותר מאחותי!!) אני לא רוצה לספר לה, כי לא יודעת, אני מפחדת שהיא תתקשר לאמא של קרן ואז בכלל קרן לא תדבר איתי. אני אומרת לך אם לא היה לי אותך ואת קיפודי החמוד לא יודעת מה הייתי עושה אבל גם אחותי עוזרת לי אני חייבת להודות. התחלתי לדבר איתה מאז שהתחלתי לטפל בקיפודי והיא אפילו נתנה לי ספר שאני באמצע שלו (ואני חושבת שאני אמשיך לקרוא בו אחריי שאני אסיים לכתוב לך כאן...) קוראים לו "הסיפור שאינו נגמר" והיא אמרה לי שכשאני אסיים אותו להגיד לה מה אני חושבת עליו, אז אני באמת רוצה לסיים אותו כבר. אתמול היא שאלה אותי למה אני לא מסתובבת עם קרן כבר, וכמעט סיפרתי לה על כל מה שקרה אבל אז בדיוק חבר שלה בא, אז אמרתי לה שפשוט הפסקנו להיות חברות בלי סיבה, שאלתי אותה אם אני יכולה לקחת את קיפוד אליי לחדר בזמן שחבר שלה אצלה והיא הסכימה.
אני כל-כל אוהבת את קיפודי ולא אכפת לי מכל הבנות שלא מדברות איתי, שלא ידברו, יש לי את קיפוד והוא כל מה שאני צריכה. כשהוצאתי אותו אתמול עבר שם ילד בשם מקס עם כלב פי שלוש מהגודל של קיפוד וזה היה כל-כך מצחיק לראות אותם משחקים ביחד, זה היה מצחיק לראות את קיפוד הקטנצ'יק הזה נובח עליו והכלב השני ממש נבהל ממנו, אני ומקס ממש צחקנו מזה וקבענו להיפגש גם מחר בגינה, כדי שהם עוד פעם ישחקו ביחד. מקס קטן ממני בגיל אבל הוא היה ממש נחמד שקט וחכם, והוא סיפר לי כל מיני דברים מעניינים והיה לי ממש כיף לדבר איתו. גם כיף לי לדבר עם אחותי, ואני אוהבת לשבת איתה ועם החבר שלה ביחד (ולא מפריע לה שאני עושה את זה, היא אמרה לי!!) אתמול ראינו ביחד שלושתנו ביחד אחריי שסיימתי לקרוא את "הסיפור שאינו נגמר" את הסרט והסרט שונה לגמרי מהספר. הסרט נחמד, זה לא סרט גרוע, אבל הספר הרבה יותר טוב (אבל כן בכיתי בקטע עם הסוס, אני לא רוצה לגלות לך מה קרה, רק להגיד שגם כשקראתי את הקטע הזה בספר בכיתי וגם כשראיתי את הסרט למרות שידעתי מה הולך לקרות.) גם אחותי בכתה וארנון צחק עלינו ואמר לנו שזה כולה סרט, אז אחותי אמרה לו לשתוק וזרקה עליו את הכרית של הספה, אימא שלנו הצטרפה אלינו והביאה פופקורן איתה, וקיפוד שישב עליי לא הפסיק להסתכל עליי אוכלת אז מדי פעם הבאתי לו קצת פופקורן מבלי שאימא שלי תראה.
בימים האחרונים קיפודי יושן איתי בחדר ולא עם אחותי (היא הרשתה :) ) סיפרתי לה אתמול על החרם שקרן עושה עליי כבר 3 שבועות(פעם ראשונה שסיפרתי על זה למישהו חוץ ממך) בהתחלה לא רציתי לספר לה איך זה התחיל, אבל כשהתחלתי לדבר זה פשוט יצא (כמו שאני מספרת לך והכל פשוט יוצא, אבל אל תדאג אתה תמיד תהיה הראשון שאני אבוא לספר לו אני מבטיחה!!) קיפודי בכל הזמן הזה הסתכל עלינו מדברות עם העצם בפה שלו ולא הבין למה אנחנו לא מתייחסות אליו. כשאחותי שמעה שבעצם בגללה החרם הזה התחיל, אני חושבת שהיא כמעט התחילה לבכות ואז בפעם הראשונה אי פעם, היא חיבקה אותי ואמרה לי שהיא מצטערת שהיא מגעילה אליי לפעמים ושהיא לא צריכה להיות, ואני אמרתי לה שגם אני יכולה להיות קצת מרגיזה לפעמים והייתה שתיקה מוזרה כזאת. פתאום שמענו את קיפוד נובח ושתינו התחלנו להתפקע מצחוק כשראינו למה, הוא התחיל לרדוף אחריי הזנב של עצמו, והוא פשוט התעצבן שהוא לא הצליח לתפוס אותו. זה עשה לי יותר טוב לדבר עם אחותי על הקטע עם קרן ואחותי אמרה לי שאני בכלל לא צריכה לבקש סליחה מאף אחת ובמיוחד שלא ממנה, ושאם היא מתנהגת ככה היא לא שווה את היחס שלי אבל אז התחלתי לבכות ואמרתי לה שאין לי חברות חוץ מקרן ואז אחותי אמרה לי להסתכל עליה ואמרה לי שהיא חברה שלי ושקרן היא לא הילדה היחידה בבית ספר אמרתי לה שהיא צודקת (היא באמת צודקת, אני יכולה למצוא חברות חדשות חוץ מקרן הזאת נכון?) היא לקחה את קיפוד והרימה אותו אליה,
נעמדנו שנינו מול המראה בחדר שלי והסתכלנו דרכה על עצמנו, קיפוד הסתכל עלינו גם עם הלשון הוורודה החמודה הזאת שלו בחוץ, הסתכלתי על אחותי ואמרתי לעצמי שאני ממש שמחה שאני דומה לה, זה מה שאנשים אומרים.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 9 שנים ו-5 חודשים חרם זה דבר נורא..זה טוב שאפשר לשפוך הכל על הדף חני
-
