לאנשים שהפכו את היום הזה להרבה יותר טוב ויותר נחמד והפיגו את שיעממו של חלון~
רצתי, והרגשתי את הנשימה שלי מתקצרת עם כל שנייה שעוברת. רציתי רק לנוח לכמה שניות אבל ידעתי- השניות האלה יהפכו לדקות שיהפכו לשעות שיהפכו למוות. לא רציתי, לא הייתי מוכנה לעצור.
מעדתי ונפלתי. עצרתי. הרגשתי את זה ממשיך ממני והלאה, נעלם ומתרחק. שוטטתי סביב ולא יכולתי לעשות דבר, יכולתי רק לבהות בשמיים ולחפש משהו, לא ידעתי מה.
אחרי שיטוטים מצאתי מישהי לדבר איתה, והיא הכירה לי עוד אנשים שיכולתי לדבר איתם. והתאהבתי, ואתאהבנו ונפרדנו בגלל סיבה לא ברורה ונפגעתי ובכיתי וחייכתי והבנתי.
והשגתי חבר. חבר טוב, לא אחד כזה שהולך ועוזב, חבר אמיתי. מה שמדהים הוא העובדה שהוא רץ איתי. הוא החל לרוץ ואני עקבתי אחריו והגענו למקום אחר ופגשנו עוד מישהו, עם עיניים יפות והיה מעניין לדבר איתו ואז הבנתי שאני לא מרגישה כאב כבר, אני כבר לא מרגישה לבד. נחמד לי עכשיו, הבטתי ביער והבנתי, לא צריך לרוץ יותר. אין אחרי מה לרדוף. אז התחלנו ללכת ולדבר ככה סתם. היה נחמד, ראיתי את העצים והשיחים והכל וחייכתי והתעניינתי ולמדתי והשכלתי.
רציתי שהיום הזה ימשיך לעד, אז פשוט עצמתי את עיניי וישנתי.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
הא! רציתם איזה סוף עצוב או משו? אז? נחשו מה! לא אתן לכם סוף עצוב כי היה לי יום מדהים היום והכרתי אדם חדש שכיף לי לדבר איתו ונחמד לי. מלא זמן לא כתבתי כאן ואני מצטערת על זה, אבל אני אנסה לכתוב יותר.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
