הצבע שחור הוא שחור, כי הוא בולע את האור,
את הקרניים הוא ממיר לחום ובתמורה לא מחזיר מאום.
אנשים לפעמים דומים לצבעים, הדמיון ביניהם ממש מרשים;
לובשים לבן,
לובשים אפור,
אבל אולי האנשים שלובשים שחור
מרגישים תמיד נותרים מאחור.
מרגישים אבודים, מרגישים חוסר תקווה
ובתור קריאה אחת אחרונה
לבשו לגופם, את צבע הפחם.
אל מול ים של אבדון מחפשים כוח רצון
והשחור אמור להמיר לכוח את האור
ושם הם תמיד נמצאים בפינה, מנסים להשיג פיסת כוח אחרונה
מקווים ששחור יוכל לספוג אותה, או להראות לעולם שהם צריכים קצת עזרה.
אבל אין קול ואין עונה
האדם יושב בצד, מעונה
נראה כאילו הם מתעבים את העולם
אך כל יום גם נאבקים בעצמם
מלאים בתסכול וזעם, אך גם רצון לשינוי
אך שנים שכוח הרצון שלהם תחת דיכוי
ועם תקווה ואמונה כל כך מעטות
כוח הרצון המתחלף בחרטות
ובסופו של דבר נוצר מעגל יאוש שלא נגמר
משקל שעובר מאתמול להיום ומחר
אבל לפחם השחור יש מאפיין מעניין, מעבר למה שאפשר לדמיין
הוא כל כך כהה מלוכלך ומתפורר
אך ניצוץ אחד ולחיים הוא מתעורר
ובלהבה מדהימה מתלקח ובוער
לרוע המזל אנשים לא כל כך דומים לפחם
ניצוץ יחיד לרוב לא מדליק אותם
הם צריכים קודם להפסיק להילחם בעצמם
לחפש את הנחישות עמוק בתוכם
וגם אז, אחרי הצעד הראשון, אסור להרפות מכוח הרצון
חייבים להמשיך, בלי לעצור
עד שמצליחים לצאת מהבור.
אבל... זה אפשרי, ואפשרי זה מספיק טוב בשבילי.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
