פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 212 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 9 שנים ו-8 חודשים ראש לשועלים I.V olokita
ניר התבונן בשמש השוקעת אט אט מעל הדיונות הגבוהות של אשדוד. הוא אהב את השעה הזאת שהפרידה בין אור לחושך ממש כפי שאהב את עצם החיים עצמם.
'ומדוע שלא יאהב אותם כל כך' התלחששו בני הלהקה זמן שהיו נאספים כבר מאחוריו בשקט בשקט כפי שעשו להם כמנהג של יום ביומו. והם היו באים אליו ביראה וכבוד, לבקש עצה מחוכמתו, שיכוון את דרכם בתחילתו של לילה ובסופו של כל יום. ממש כמנהגו של הטבע, כהרגלם של שועלים, כדרכן של משפחות.
'הנה' חשב ניר בינו ובין עצמו מבלי שהיה מבחין בהם מתאספים ומיד נעלמה מראשו כל מחשבה אחרת מאותו יום שמש מלאה, 'עוד מעט החושך יתפוס את מקומו של האור ושוב תבוא אליי הלהקה להתקבץ, לבקש מקלט ועצה'.
הוא ניסה לנפנף בזנבו כחיה שהיתה מסופקת ממחשבה או מראה עיניים שובה לב, אך לשווא. תמיד היה עושה כך אך מעולם הזנב לא זז ממקומו, לא ימין וגם לא שמאלה. ממש כך. זנב עקר, קבוע אל מקומו. משותק מאז ולעולם.
אבל זנב מקולקל הוא לא משהו שיפגום ולו מעט מהנאת החיים של שועל מבוגר הצופה בסופו של יום ותחילתו של אחר.
ובאותם רגעים ממש כשהשמש החלה להעלם מאחורי ראשי הדיונות הרחוקות ורק כתם בצבע כתום בוהק ליווה אותה כפרידה אחרונה לפני שתעלם לגמרי, זלגה דמעה מעיניו ונשרה על החולות החמים. במהרה מילאו אחרות את מקומה ומיד הרטיבו את לחיו. ניר ניסה להרים את רגל שמאל לנגב את פניו, שתהדוף את כל הדמעות ממנו. אך הרגל לא זזה. לשווא. הוא נזכר, זו כמו כל רגליו האחרות לא תזוז עוד לעולם.
אבל מבחינתו של שועל מבוגר כמוהו, רגליים הן רק כדי להגביה את גופו מהקרקע ואילו הדמעות, הן תמיד היו חשובות אף יותר. שכן לדידו של שועל כה חכם כמו ניר, דמעות הן עדות לדברים שבנפש. כמו שברי זיכרונות נעימים. דגדוג על הלחי וצביטה של הלב.
והדמעות האלו שנשרו ממנו עכשיו כמו טיפות אחרונות של גשם על דיונה חמה, היו לא פחות מזיכרונות אחרונים מאם אהובה.
ובאותה השעה מאחוריו, כבר התקבצה לה להקת השועלים במלואה. והם מוכנים לקראתו. והוא תמיד יהיה שם, ממתין לקראתם.
'הג'מעה שלו'.
כך הוא היה קורא להם בצחוק וחיבה כשהגיע הרגע ההוא של בין יום לבין לילה. כל יום.
והם היו מייללים אליו בחזרה. יללת אהבה ויראה. בדיוק בדציבל האהוב עליו. התו היחיד שהיה גבוה מספיק כדי שישמע באוזניו. מנגינת החיים שלהם.
ומבחינתו של שועל אהוב כמו ניר, מספיק תו בודד מלא אהבה מאותם אלפי דציבלים ריקים מכל תוכן.
ושמש נבלע בחולות של אשדוד וירח דורש אל מרום, ונדלק אור עמום על אותה הדיונה, כמו מזכיר לכולנו, מה ערכו של הגוף ללא ראש.
אי וי אולוקיטה
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
