פורומים » סיפור שכתבתי

כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.

• לפני 9 שנים ו-8 חודשים האב הבן והזר א.מ.

  

  א.מ.

  פגשתי אותו בדרך. הוא ישב לו לבד ליד שולחן. היה נהיה מהורהר ועם זאת דווקא הוא זה ששם לב אלי. ניגשתי אליו מנומס והצטרפתי לשיחה שכזו שמתחילה בנקודה אחת ולא ברור לאן תגיע.
  הוא סיפר בתחילה. כמו פרש נקודות קטנות מהן תימשך השיחה.היה נראה שמפריע לו מה שקרה. בכל זאת... זה היה הבן שלו. והוא עמד מן הצד ולא עשה דבר שכן לא רצה להתערב.
  דברתי איתו. סיפרתי לו על מה שקרה ועל מה שעתיד לקרות. ספרתי לו על הגלות הזו והקושי הזה במצרים ועל הבית ששם וחוסר הרצון לצאת למרות שאפשר עכשיו שכן לא נותר לי דבר.
  סיפרתי לו ברמיזה על אותה תחושה שהוא העלה בשיחה. תחושת הנפגעות והבגידה. תחושת האני שטולטל והוטל לעפר והוטח עד אבדן הכרה. סיפרתי לו על הקושי לקום וללכת על הקושי לשבת על הקושי לעשות. על הדיכאון הזה שמנע ממני מלעשות מה שהיה צריך להיעשות כבר ממזמן ועל תחושת אובדן הדרך והחורבן.
  הוא הבין. הוא ידע והכיר את הכל ממרום שנותיו. הוא ידע על תחושת אובדן הדרך ועל הבדידות הזו. הוא ידע שזה שהיה צריך להוביל כשל. הוא הכיר את החולשה הזו וידע כיצד ניתן לחזקה.
  מצאתי אצלו נחמה בשיחה וחיזוק לדרך נכונה. מצאתי אצלו את הכוח לצאת ממה שהצר והציק וממה שמנע ממני כל כך.
  מצאתי אצלו דמות אב לרגע שלי לא הייתה.
  הייתה זו שיחה טובה ומחזקת ונכונה.
  חשבתי על הדממה. הבטתי בו וחשבתי על בנו שאף הוא היה במצוקה. חשבתי על מה שיכול היה לקבל והוא - אביו - לא רצה.
  לא להתערב.
  ועד כמה אני רוצה שיתערב. כמו שהייתי רוצה מאבי שכבר לא יכל...
  רק דממה. וקול המנעול. ובאין מפתח לפתוח נותרתי אני החכם שלמד מניסיון האחר - מניסיון האב. ואילו הבן הטיפש ילמד מניסיונו שלו, כזר, כאילו היה מנוכר.
  

  ---

  הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

  כותרת התגובה:
  תוכן התגובה:

  * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
  

  • לפני 9 שנים ו-8 חודשים לך. לך לללמוד לכתוב יא באבא חיימון

    ראה כותרת
    

    ---

    הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

    כותרת התגובה:
    תוכן התגובה:

    * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
    

    • לפני 9 שנים ו-8 חודשים הלכתי וזה מה שיצא:) א.מ.

      

      א.מ.

      לך.
      לך ללמוד יא באבא.
      כי הוא אמר
      וכי אולי הכל מיותר,
      ממילא אין מי שיקרא
      לא כותרת, לא שיר
      ולא תגובה.
      וממילא הזר כמו האב והבן
      נותרו רק שלך
      מבלי השכל, מבלי הבן.
      כי תמיד עולה אותה השאלה -
      האם לפרט או שמא להישאר בעילום
      ובכך לפתוח יותר בגין הסתום
      ולא לדייק
      כי בדיוק רק מאבדים
      משמעויות נוספות שבין המילים.
      וכן, יש כמה כאלו
      (כמו חיימון)
      שלא תמיד יתחברו
      ולא תמיד יאהבו.
      ואם בשם הדיוק עסקינן,
      אז אולי הייתי מובן
      אולי הייתי מוכן
      אבל לא הייתי -
      לא הזר, ולא היה לא אב ולא בן,
      ואותם לא רציתי
      בשום צורה לסכן.
      

      ---

      הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

      כותרת התגובה:
      תוכן התגובה:

      * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.