מעשה בשני ציפורים
לפני שנים רבות בארץ ירוקה היה יער יפה וגדול, מלא עצים ירוקים ופרחים צבעוניים וביער הזה חיו ציפורים מכל מני סוגים. ציפורים צבעוניים, ציפורים קטנים וציפורים גדולים והיו גם ציפורי נפש .באחד הימים רחף לו ציפור הנפש ביער בין ענף לענף עד שפגש הוא ציפור נפש קטנה, אסף אותה הציפור ושנהם ריחפו ועפו ביחד ולא עזבו זה את זו . במשך הזמן שלמדו לעוף ביחד גילו שנהם שציפור נפשם פגועה ממעוף החיים ומשהו בכנפיים שלהם מונע מהם להתרומם לגבהים. ציפור הנפש הזכר שהיה גם הוא תשוש ופצוע, אך כנראה פחות מהציפור הקטנה, לקח איתו את הציפור הקטנה על גבו ועפו לארץ רחוקה, שם חשבו שאולי במקום הזה הם יוכלו להירפא .
בהתחלה זה עזר מאוד. והציפור הקטנה הצליחה להתרומם אך לא לתקופה ארוכה, ובכל פעם איבדה היא את כוחה והייתה ממורמרת וכועסת למה היא לא מצליחה לעוף. אופן הפציעה כנראה מחלל בנפש והציפור לא הבינה למרות שהייתה היא ציפור נפש , כשפגש אותה הציפור אז ביער זה היה אחרי שאימא ציפור נפטרה ואבא ציפור עזב את הקן והייתה היא רק גוזל בכל פעם ניסתה לעוף למקומות אחרים לנסות להתרומם אך מיד חזרה אל הקן בכבדות וקושי, כאן בדיוק פגשה היא את ציפור הנפש, כאן בדיוק בנקודה הזאת הוא אסף אותה על גבו ועף אתה למרחקים.
הוא היה לה כאב וכאם אח ואחות ובעיקר כנפיים חדשות בכדי להתרומם אך בכל פעם שציפור הנפש עייפה היא האשימה אותו בזה שאין לו כח להמשיך ולעוף איתה ושהוא לא שווה כלום והסוג שמימנו הוא מגיע נחות ,אך עדיין המשיך הציפור בכל כוחו לשאת את הציפור על גבו ,מעולם לא הבינו הציפורים זה את זו וזו את זה, לפעמים היו מגיעים ציפורים מאותה ארץ ירוקה לשאול לשלומם אך אבא ציפור מעולם לא טרח, אולי הרגישה הציפור הקטנה דברים שציפור הנפש לא הבין ולא יכל לעזור מכיוון שזה נמצא עמוק בתוך הנפש של הציפור הקטנה, אך המרחק מאותה ארץ ירוקה שממנה הם יצאו והכוח לשוב שם חזרה עייפה אותם והמשיכו בשלהם.
עם הזמן הבין ציפור הנפש שכלו גם הכנפיים שלו ואין הוא יכול יותר לשאת את כובד הציפור הקטנה על גבו כי חשב שהדרך בא הם עפים כנראה היא זאת שמכבידה ומעייפת את שנהם ואולי זה המרירות הגדולה של שנהם. התחיל ציפור הנפש לשנות את כיוון הרוח ומצא רוח גבית שעזרה לו להתמודד עם כובד המשקל שמונח עליו ולמרבה הפלא הדרך הזאת עזרה לשאת את הכובד ואפילו הייתה לו שמחה גדולה והרגיש מחדש שיש מטרה נעלה בזה שהוא סוחב את הציפור הקטנה. אך אצל הציפור הקטנה לא שינה דבר בכיוון הרוח ולהיפך המירמור והתלונות לא פסקו מעולם, תמיד את כל התסכול היא הוציאה על ציפור הנפש הגם שנשא אותה על גבו והיה בשבילה כאב וכאם .
אך בשבילו הפעם היה יותר קל כי הרוח הייתה הפעם שונה .
עשר שנים נדדו ועפו ממקום למקום מחפשים את האושר אולי כאן הוא נמצא בקן הזה ואולי לא.. אז נדדו שוב לקן אחר בכל פעם ופעם הניסיונות והקושי המסע עייפו את שנהם ומי שספג את הכישלון הוא ציפור הנפש שסחב את הציפור הקטנה על גבו .
לבסוף הבין ציפור הנפש שנפשו נפצעה מהמסע בו היו שנהם . והציפור הקטנה זקוקה לאהבה והוא כבר איננו מסוגל לתת לה מכובד המסע וצריכה היא לסלוח לעולם ולאהוב אותו וצריכה היא לדבר ולדבר ולשמור על ציפור נפשה
וציפור הנפש עף לטפל בכנפיים הפצועות והעייפות שלו
לפני שנים רבות בארץ ירוקה היה יער יפה וגדול, מלא עצים ירוקים ופרחים צבעוניים וביער הזה חיו ציפורים מכל מני סוגים. ציפורים צבעוניים, ציפורים קטנים וציפורים גדולים והיו גם ציפורי נפש .באחד הימים רחף לו ציפור הנפש ביער בין ענף לענף עד שפגש הוא ציפור נפש קטנה, אסף אותה הציפור ושנהם ריחפו ועפו ביחד ולא עזבו זה את זו . במשך הזמן שלמדו לעוף ביחד גילו שנהם שציפור נפשם פגועה ממעוף החיים ומשהו בכנפיים שלהם מונע מהם להתרומם לגבהים. ציפור הנפש הזכר שהיה גם הוא תשוש ופצוע, אך כנראה פחות מהציפור הקטנה, לקח איתו את הציפור הקטנה על גבו ועפו לארץ רחוקה, שם חשבו שאולי במקום הזה הם יוכלו להירפא .
בהתחלה זה עזר מאוד. והציפור הקטנה הצליחה להתרומם אך לא לתקופה ארוכה, ובכל פעם איבדה היא את כוחה והייתה ממורמרת וכועסת למה היא לא מצליחה לעוף. אופן הפציעה כנראה מחלל בנפש והציפור לא הבינה למרות שהייתה היא ציפור נפש , כשפגש אותה הציפור אז ביער זה היה אחרי שאימא ציפור נפטרה ואבא ציפור עזב את הקן והייתה היא רק גוזל בכל פעם ניסתה לעוף למקומות אחרים לנסות להתרומם אך מיד חזרה אל הקן בכבדות וקושי, כאן בדיוק פגשה היא את ציפור הנפש, כאן בדיוק בנקודה הזאת הוא אסף אותה על גבו ועף אתה למרחקים.
הוא היה לה כאב וכאם אח ואחות ובעיקר כנפיים חדשות בכדי להתרומם אך בכל פעם שציפור הנפש עייפה היא האשימה אותו בזה שאין לו כח להמשיך ולעוף איתה ושהוא לא שווה כלום והסוג שמימנו הוא מגיע נחות ,אך עדיין המשיך הציפור בכל כוחו לשאת את הציפור על גבו ,מעולם לא הבינו הציפורים זה את זו וזו את זה, לפעמים היו מגיעים ציפורים מאותה ארץ ירוקה לשאול לשלומם אך אבא ציפור מעולם לא טרח, אולי הרגישה הציפור הקטנה דברים שציפור הנפש לא הבין ולא יכל לעזור מכיוון שזה נמצא עמוק בתוך הנפש של הציפור הקטנה, אך המרחק מאותה ארץ ירוקה שממנה הם יצאו והכוח לשוב שם חזרה עייפה אותם והמשיכו בשלהם.
עם הזמן הבין ציפור הנפש שכלו גם הכנפיים שלו ואין הוא יכול יותר לשאת את כובד הציפור הקטנה על גבו כי חשב שהדרך בא הם עפים כנראה היא זאת שמכבידה ומעייפת את שנהם ואולי זה המרירות הגדולה של שנהם. התחיל ציפור הנפש לשנות את כיוון הרוח ומצא רוח גבית שעזרה לו להתמודד עם כובד המשקל שמונח עליו ולמרבה הפלא הדרך הזאת עזרה לשאת את הכובד ואפילו הייתה לו שמחה גדולה והרגיש מחדש שיש מטרה נעלה בזה שהוא סוחב את הציפור הקטנה. אך אצל הציפור הקטנה לא שינה דבר בכיוון הרוח ולהיפך המירמור והתלונות לא פסקו מעולם, תמיד את כל התסכול היא הוציאה על ציפור הנפש הגם שנשא אותה על גבו והיה בשבילה כאב וכאם .
אך בשבילו הפעם היה יותר קל כי הרוח הייתה הפעם שונה .
עשר שנים נדדו ועפו ממקום למקום מחפשים את האושר אולי כאן הוא נמצא בקן הזה ואולי לא.. אז נדדו שוב לקן אחר בכל פעם ופעם הניסיונות והקושי המסע עייפו את שנהם ומי שספג את הכישלון הוא ציפור הנפש שסחב את הציפור הקטנה על גבו .
לבסוף הבין ציפור הנפש שנפשו נפצעה מהמסע בו היו שנהם . והציפור הקטנה זקוקה לאהבה והוא כבר איננו מסוגל לתת לה מכובד המסע וצריכה היא לסלוח לעולם ולאהוב אותו וצריכה היא לדבר ולדבר ולשמור על ציפור נפשה
וציפור הנפש עף לטפל בכנפיים הפצועות והעייפות שלו