סומסומית גדלה
והכל תקין וזה מצוין
וטוב
וכמו שצריך.
ולי לא נח
ואני לא ישנה
ואני פוחדת ממה שיהיה
ורוצה כבר לפגוש אותה
ומפחדת לפגוש אותה
ורוצה לעצור את הזמן
וגם רוצה כבר להריץ אותו קדימה
כמו
בקסטות
הישנות
של פעם
כשהיינו לוקחים עיפרון ומגלגלים את הסליל.
פעם
בשנות השמונים
כשהייתי ילדה
והכל היה קל.
ועכשיו סומסומית גדלה
ואי אפשר לעצור אותה
כמו בקסטות
עם העיפרון.
וגם לא להריץ אותה קדימה.
ואני לא יודעת איך אהיה
אמא
בלי
אמא.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה