פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 223 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 9 שנים ו-9 חודשים מצפה רמון ניר
*
"פיות מחורבנות!"
זה היה באיזה קורס שבו שלחו אותנו לשמור עשרים וארבע שעות על כמה מבנים מלאים בחומר נפץ באמצע שום מקום ליד מצפה רמון. הנ.נ. הוריד אותנו שם עם כמה ארגזי מנות קרב והבטיחו לחזור ולאסוף אותנו למחרת בצהריים ואחרי שאכלנו מעדן לוף עם נגיעות טחינה וחלבה על מצע של טונה בשמן מקופסת שימורים דולי עשה את המשמרת הראשונה ואני הלכתי לישון וסיכמנו שכל ארבע שעות נתחלף.
צרור של יריות העיר אותי.
"מה קרה? מלחמה??" צעקתי לדולי וזינקתי לתפוס מחסה.
"פיות מחורבנות!"
דולי החליף מחסנית ברובה ה M16 שלו וכיוון אותו שוב לעבר אחד ממחסני התחמושת.
פיה קטנה עם כנפיים שקופות ושמלה לבנה נחתה על גג המחסן מוציאה לו לשון קטנה וורודה.
שמתי את היד שלי על הרובה שלו מוריד את הקנה לעבר האדמה. "אתה דפוק? אתה תפוצץ פה את שנינו! הכל פה מסביב זה מחסני תחמושת."
"אבל זאת פיה."
"אז מה."
"אלה הכי גרועות. נראות לך קטנות אבל אוכלות כמו חזירי בר. מחסלות שדות שלמים של תות בכמה שעות." דולי נאבק להרים בחזרה את קנה הרובה שלו ולכוון אותו לעבר הגג. כמושבניק שורשי היה בלתי נתפש מבחינתו לתת לפיות להסתובב סביבו חופשי. "אני תופס אותה ואת שתי החברות שלה פה על הגג ומוסיף בשר לתפריט שלנו."
"גבר, הכל פה מלא ארגזים של רימונים וטילי לאו וחנ"מ ולך תדע מה עוד. אם אתה פוגע במשהו פה בתוך המבנים זה הסוף של שנינו. תכין לה מלכודת במקום."
"מלכודת?"
"מלכודת."
דולי הניח בחוסר רצון את הרובה שלו בצד, אסף ארגז תחמושת ריק והשעין אותו עם הפתח לכיוון האדמה באלכסון על מקל קשור לכבל ח-10 ארוך שמצא זרוק בסביבה. מתחת לארגז הוא שם מלון חצוי לשניים ושכב במארב מחזיק את קצה הכבל בידו בערך עשרים מטר מהארגז.
הוא חיכה.
וחיכה.
ואחרי חצי שעה בערך נכנסה הפיה מתחת לארגז והתחילה לאכול את המלון. דולי משך בכבל בחוזקה והוא נתקע מתחת אבן והארגז לא נפל אלא רק זז קצת והפיה המשיכה לאכול את המלון. דולי משך את הכבל כמו משוגע והכבל נקרע. הפייה גמרה חצי מלון אחד ועברה לחצי השני. דולי קם מהמארב שלו ורץ לעבר הארגז והפייה ברחה. היא הצטרפה לשתי החברות שלה ושלושתן התגלגלו מצחוק על הגג של מחסן התחמושת ועשו תנועות מגונות לעברנו.
"אני אחורר אותך!" הוא צעק ורץ שוב אל הרובה אבל הצלחתי לעצור אותו בזמן.
דולי התיישב על הקרקע. "פאק. אם היו פה תותים זה בטוח היה עובד. וגם אלה קטנות. זריזות. אם הן היו מהסוג הגדול, כמו אלו שיש ביפן. הייתי תופס אותן בשנייה."
הפיה התעופפה לה לתוך מחסן התחמושת דרך החלון ויצאה ממנו אחרי דקה, עפה במהירות החוצה, הסתובבה שוב לכיווננו, הוציאה לשון ונעלמה עם שתי החברות שלה.
אחרי האשפוז, כשחזרנו למחלקה אז סיפרו לנו שבטח כשהיא עפה פנימה היא נחתה על ארגז רימונים פתוח ושלפה ניצרה של רימון אחד עם שתי הידיים. בגלל שהיא קטנה כזאת היא בטח הייתה צריכה לתת קונטרה עם הרגליים ולהתאמץ.
ודולי אמר "ואללה זה בטח מה שהיא עשתה, הבתזונה."
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
