פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 1120 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 9 שנים ו-8 חודשים אווה- פרק 1 אור
אז, היי. שכחתי כבר מזה להעלות לכאן סיפור. בכל מקרה, הדבר שלפניכם הוא הפרק הראשון בספר שאני כותב (כרגע יש לו 114 עמודי וורד). ספר פנטזיה.
אז, אה, זה הפרק הראשון. העליתי אותו בקבוצה סגורה, אבל אני אעביר אותו עכשיו לעולם הפתוח. מוזמנים להוכיח לי שפורום "סיפור שכתבתי" עדיין חיי ;)
1
כיילב בוסס במגפיו בבוץ הדביק, בועט ומתיז לכל עבר, מנסה להוציא את זעמו על האדמה המימית התמימה.
"אם תמשיך לעמוד בתוך הבוץ," קיילה אומרת, ידיה משולבות על חזה, "אתה בסוף תשקע בבוץ, ואני, כאילו, לא אבוא להציל אותך." היא לוקחת עוד צעד לאחור, רק לשם ביטחון.
"אל תגידי כאילו." כיילב אומר לה, בועט כעת יותר חזק בשלולית הבוץ, מספיק חזק בשביל שטיפות הנוזל החום ידבקו לשיערו הכהה.
"מה?" קיילה שואלת, מבולבלת. היא מתחילה להתיישב על הקרקע, ואז נזכרת שגם באזור האדמה האחר, בו כיילב לא עומד, יש לחות, לחות שעלולה להרוס את המעיל החדש והוורוד שלה.
"אל תגידי 'כאילו'." כיילב אומר שוב. "את בכיתה א'."
"נו, ו...?" היא רוקעת בחוסר סבלנות על האדמה.
"רק מכיתה ד' את יכולה להגיד 'כאילו'. כאילו זאת מילה לילדים- אה, לילדות- גדולות." הוא מפסיק לבעוט בקרקע.
"אבל אני ילדה גדולה," היא מצביעה על עצמה, כאילו אומרת; "תראה, אני כבר מטר עשרים וחמש! אני מבוגרת עכשיו, ומוכנה להתחיל את החיים!"
"את אולי ילדה גדולה, אבל אני עדיין יותר גדול ממך," הוא חוזר לבעוט בבוץ, "עד שזה לא ישתנה, את לא תוכלי להגיד כאילו."
"אבל אמרת שבכיתה ד' אני אוכל להגיד!" היא צועקת בתסכול.
"אז שיניתי את דעתי."
היא מסתובבת עם גבה אל כיילב. "אני רוצה לחזור הביתה," היא אומרת.
"אבל אני לא." הוא לא מסתכל עליה.
"אז אני אתקשר לאמא!" היא אומרת, ומסתובבת אליו חזרה.
"עם מה בדיוק? הנייד שלי בבית. את אבודה." הוא מגחך וחוזר למלאכת הבעיטות.
היא מתחילה לייבב.
"אוך, תפסיקי כבר," הוא אומר, ומוסיף; "את עוד רגע בכיתה ב'! אם לא תגידי לאמא כשנחזור הביתה שלא הסכמתי ללכת כשרצית, אני אסכים לך להגיד 'כאילו'."
נראה שזה משפיע עליה. חיוך קטן מתנוסס על שפתיה, חיוך הניצחון שהיא תמיד עושה כשכיילב יוצא הרשע והיא המלאכית. טוב, זה קורה בעצם תמיד- כיילב לא יכול לזכור רגע שכעסו על קיילה ולא עליו.
להורים יש משום מה אהבה מרגיזה לאחים הקטנים. כיילב אפילו פיתח תאוריה לגבי זה- הוא כתב ביומן שלו את המסקנות לאורך חמישה עמודים. עד לפני משהו כמו חודש, הוא תכנן להוציא את זה לאור כשיגדל וכך ירוויח את המיליון הראשון שלו. עד שהבין כי אין סיכוי שמישהו יקרא את זה.
קיילה מנגבת את הדמעות מעיניה, ואומרת; "אז בוא נלך הביתה. מתחיל לרדת גשם."
"לא יורד שום גשם." הוא אומר, מביט בה, תוהה אם לאחותו יש הזיות.
פופ.
טיפה נופלת על אפו וזולגת על שפתיו. הוא מלקק אותה.
כן, זה גשם. אין ספק.
מוטב שילכו כמה שיותר מהר, כי ממה שהספיק ללמוד עד כה על העיר המטופשת הזאת זה שאם טיפת גשם אחת נופלת, בקרוב יגיעו מיליארד אחריה.
הוא יוצא מהבוץ בחוסר רצון. הוא יודע שאם הוא יגיע הביתה, הוא יצטרך להתמודד שוב עם אמו.
הוא לא רוצה להתמודד איתה, לא עכשיו.
בשבוע האחרון, מאז שהם הגיעו לעיר, היא לא מפסיקה לכעוס עליו. מכל שטות.
הם מתחילים ללכת במהירות לאזור הבניינים.
הגשם מתחיל להתחזק. כיילב תופס בידה של קיילה, וגורר אותה אחריו.
הם חוצים במהירות את הקרחת- אזור של שלוליות וקוצים קירחים ומאיימים שערפל תמידי שורר עליהם.
הבית שלהם הוא השלישי בשורה, והעלוב ביותר. משאית ההובלה מתעכבת כי משהו קרה לה בדרך, ולכן הבית נראה ריק ומאיים, בצבע אפור, אבל לא אפור צבוע, אלא אפור לא מסויד.
אבל הכי גרוע הם תנאי השינה- הם ישנים בשקי שינה, ועושים את צרכיהם בחוץ או בביתם של השכנים, שמרחמים על כיילב ובעיקר על קיילה ללא הרף ומציעים להם להתארח אצלם עד שהכול יסתדר.
כיילב וקיילה חולצים את מגפיהם בכניסה, ונכנסים לבית.
ריח עבש מכה באפו של כיילב, שחוצה במהירות את המסדרון ועולה במדרגות החלקלקות לכיוון חדרו, נמנע מלהיתקל באמו. הוא לא רוצה להרגיז אותה.
הוא מתיישב על שק השינה ברגליים משוכלות, ושולף את ספר הקריאה שלו מתיק הספרים שלקח לעצמו מהבית הקודם- ותודה לאל שעשה את זה, כי אם לא, הוא היה נותר ללא ספרים עד שמשאית ההובלה תגיע- זאת אומרת, לפחות עוד שבוע.
והוא קורא.
רעם אדיר מקפיץ אותו. החלונות רועדים והדלת נטרקת, נפתחת מיד אחר כך, ואז שוב נטרקת.
הוא מביט מהחלון.
כבר לילה. הוא רואה את העצים הגבוהים נעים בשקט מצד לצד, הרוח מנערת את עליהם הבוהקים ממי גשמים.
טיפות גשם קרות נוקשות על החלון. כיילב מניח את כף ידו על הזכוכי הקרה, כשמצדה השני שוררת סופה, כמו בכל לילה מאז שהגיעו לגרנישט.
כיילב עוצם את עיניו ונושם עמוק.
עייפות תוקפת אותו. הוא הולך לשירותים פעם אחת אחרונה, מכבה את האור דרך המתג שנמצא לצד דלת העץ החורקת, ונכנס לתוך שק השינה.
הוא כמעט נרדם, ואז יד נוגעת בכתפו. הוא פוקח את עיניו בבהלה.
פניה של אמו מעליו. הוא בטוח שהתווספו לפניה העגלגלות וכמה קמטים מאז שעברו הנה.
"אמא," כיילב אומר, קולו צרוד. הוא משתעל. "אמא." הוא אומר עכשיו יותר ברור.
"באתי להגיד לילה טוב." היא אומרת, ומנשקת את מצחו. היא קמה על רגליה, ויוצאת מהחדר.
כיילב מרגיש משוחרר. זאת המחווה הכי ידידותית שהיא עשתה למענו מאז שעברו הנה.
ואז היא חוזרת, ומתיישבת לידו. "אני רק רוצה להתנצל על השבוע האחרון"- היא מעבירה את ידה על שיערו, "אבל אתה יודע, גם למבוגרים קשה, נכון?"
כיילב מהנהן, דמעות חונקות את גרונו.
אמו מחייכת בעדינות. "אני משתדלת להיות כמה שפחות עצבנית, אבל זה קשה. אבל אני מבטיחה שהמצב ישתפר ברגע שאבא יגיע, והכל יחזור לקדמותו."
אביו לא הגיע עדיין לגרנישט. הוא היה בדרך במכונית השנייה שלהם, ואז שמע על הבעיות עם משאית ההובלה ונסע לאתר אותם בשביל לעזור במה שאפשר.
"אני מבין," כיילב אומר, נושם עמוק.
שתיקה שוררת ביניהם, וכל מה ששומעים זה את הרוח והגשם שמטופף על החלון.
"אבל כיילב," אמו קוטעת את השתיקה, "עד שאבא יחזור, אני צריכה את העזרה המקסימלית ממך. אני לא יכולה גם לנקות, גם לבשל, גם לדאוג שהבית יראה הכי טוב שאפשר, וגם לשמור עליכם. אז בבקשה, כשאני מבקשת שתנקה כלים או שתוציא את קיילה לטיול, אל תתווכח. אני יודעת שקשה לך, אבל אני חייבת את התמיכה שלך. אתה מבין?"
כיילב שוב מהנהן.
"יופי." נראה כאילו הוקל לה. היא מנשקת את מצחו שוב, ולוחשת; "לילה טוב", והוא עונה לה את אותו הדבר, והיא הולכת, וכיילב נרדם במהרה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 9 שנים ו-8 חודשים אקספוזיציה מעוררת עניין גוף רביעי
-
לפני 9 שנים ו-8 חודשים תודה :) אור
והפרק הבא לא יעסוק בכיילב. הסיפור מתמקד בשישה גיבורים- הסיפור יחזור להתמקד בכיילב עוד שבעה פרקים. אולי פחות, אני לא זוכר.
אבל שוב, תודה :)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
לפני 9 שנים ו-8 חודשים מדהים Goldilocks
הייתי צריכה להתארגן לבית ספר אבל לא יכולתי להפסיק לקרוא.
114 עמודים?!
אני סוגדת לך עכשיו.
(היה משהו שקצת הפריע לי. כתבת 'תוציא את קיילה לטיול' וזה נשמע כאילו היא כלבה. זה לא ממש משנה, אבל שמתי לב לזה.)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 9 שנים ו-8 חודשים הו, תודה :) אור
-
-
