פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 929 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 9 שנים ו-10 חודשים קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף - פרק שני. אברהם
תקציר הפרק ראשון.
פייגה רוטשטיין, נערה חרדית ממאה שערים,
נלהבת מנגינתה בפסנתר של קשישה ירושלמית ונכנסת לביתה של הפסנתרנית.
מתוך התלהבותה והאזנה לנגינה המופלאה, היא מגיעה באיחור רב אל ביתה,
תוך חשש מהנזיפות שתקבל מאימהּ.
הוריה מאשרים את לימודי הפסנתר, בתקווה שפרסומם האישי יעניק להם הנחה בשכר הלימוד.
פרק שני
שיפרה מורגנשטרן.
כך הוא שמה של הפסנתרנית הקשישה, אליה ניגשה פייגה - שבועיים לאחר השיחה עם אביה -והתייצבה מול המדרגות המוליכות לקומת הקרקע, כפי שעשתה בעת מפגשם הראשון.
ימים אחדים קודם לכן הביעה אימהּ את הסכמתה שפייגה תנסה מספר שיעורי פסנתר ואם יוברר שהיא בעלת כישרון נגינה,
יבחנו היא ואביה את ההמשך. על הוצאות הלימוד טרם דנו, סברו שאין לשים את העגלה לפני הסוסים - שמא אין בתם מוכשרת כלל בתחום הנגינה ומה הטעם להקדים את המאוחר.
אולם מספר תנאים התנתה שיינה לאה עם בתה: שהדבר לא יפגע בלימודיה, וכן שהמפגשים יתקיימו רק בימים בהם לשיינה-לאה אין משמרת ערב בבית החולים.
שפרה מורגנשטרן הביטה בנערה התמירה, זהובת השער וסימנה לה שוב באצבעה הגרומה להתקרב אליה.
"נו, שיינה מיידל'ה", שאלה שיפרה, האם רוצה את לנסות לנגן?
"אולי קודם אעשה מעט סדר וניקיון ואחר כך אחשוב"
שפרה חייכה מעט ותהתה מה מצווה הייתה בידה ששלחו מלאך משמיים לסייע בעדה. ערירית הייתה מאז מות בעלה לפני תשע שנים. שמחה הייתה על כל עזרה. "עשי כרצונך", אמרה, אך הבטיחי לי שלפחות תנסי עוד היום לנגן.
"אני מבטיחה", אמרה פייגה.
פייגה התבוננה מסביבה. על קירות הבית שעליבות רבה שלטה בכל פינה, גיבובי כלים שלא טעמו טעם רחצה זה שנות דור. רק השידה הכבדה בצבע המהוגני, שעליה היו מסודרים בקפידה מעט כלי כסף ותשמישי יודאיקה, נראתה במצב מניח את הדעת. תמונה אחת, דהויה מעט, משכה את תשומת לבה. בתמונה נראתה שיפרה בצעירותה יושבת ליד פסנתר ולידה עמד אדם נאה ביותר שכינור שעוּן לו על כתפו.
תמונה אחרת, מעט יותר חדישה, עמדה במרכז השידה. בתמונה נראה חייל נאה במדים ירוקים וסמל כלשהו שפייגה לא ידעה את פשרו.
שעה קצרה לאחר מכן נראה החדר כפנים חדשות שבאו לכאן. פייגה שפתה את הקומקום על פתיליית הנפט והכינה תה לשפרה.
"זהו" אמרה, "אני מוכנה לנסות"
שפרה הביטה בנערה היפה ובתכול עיניה במבט אוהב כמבטן של סבתות. דומה הייתה בעיניה כנכדתה שמעולם לא הייתה לה.
"הביאי לך כסא", פקדה "ובואי שבי לידי".
שפרה הניחה את אצבעותיה על קלידי הפסנתר. "הניחי את אצבעותייך על אצבעותיי בקלילות" אמרה, והוסיפה: "ממני תראי וכן תעשי".
שפרה החלה לנגן ניגון קליל ואטי ואצבעותיה של פייגה נעות אחר האצבעות הגרומות שתחת אצבעותיה. כך, הלוך ושוב, הלוך-ושוב, מספר פעמים. אותו הקצב אותה המנגינה שהורכבה ממספר מועט של תווים.
"נפלא" אמרה שיפרה. "עכשיו תנסי לבד, ונראה כמה כוחך גדול". פייגה היססה מעט, אך שיפרה לא נתנה לה זמן מיותר למחשבה. פינתה את כסאה והושיבה את פייגה במקומה.
פייגה הניחה את ידה על הקלידים וכפי שזכרה החלה לנגן מעט. תחילה היו אלה קולות של שירת הברבור שדמו יותר לצפירות המכוניות בחוץ מאשר לפריטה על פסנתר, אך בסיועה של שיפרה עלה בידה להפיק מעט צלילים המניחים את הדעת - אך לא את דעתה של שפרה.
"פייגה", אמרה שפרה מורגנשטרן, "יודעת את, שבמעט אימונים, משמעת ועבודה קשה נוכל יחד לעשותך פסנתרנית". (בלבה חשבה שפרה שיש כאן כישרון גדול, אך לא אמרה זאת, פן ירום לבבה של הנערה התמימה).
"איני יודעת אם אוכל לבוא שוב", אמרה פייגה והוסיפה
"אין בידי הוריי הכסף הדרוש לתשלום עבור שיעורי הפסנתר".
"מוזר מאוד" ענתה שיפרה. "איני זוכרת שביקשתי תמורה כלשהי עבור כך שאלמדך לנגן".
"יודעת את", המשיכה שפרה, "תגיעי לכאן כשיתאפשר לך, תסדרי מעט את הבית ובתמורה תקבלי שיעור נגינה.
האם מוסכם"?
"מוסכם מאוד"! ענתה פייגה ולשמחתה לא היה קץ.
דומה היה שכל המכשולים הוסרו. בלבה חשבה שרק עניין של זמן ועבודה קשה יהפכו אותה - את פייגה רוטשטיין - לפסנתרנית מהוללת ששמעה ילך מקצה העולם ועד קצהו.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 9 שנים ו-10 חודשים מרתק. אנקה
-
לפני 9 שנים ו-10 חודשים כדי שהטעימה תהיה ממש גירוי לתאבון, צרפתי לך.. אברהם
את חלקו הראשון של הפרק הראשון.
תודה, אנקה
http://simania.co.il/forum.php?showNoteId=334552#noteId_334552
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 9 שנים ו-10 חודשים תודה לך שאתה מטעים אותנו מטעמים כאלו. אנקה
גם הפרק הראשון מקסים.
זה מזכיר לי סיפור אחד שלך שפרסמת כאן בהמשכים לפני כמה שנים.
אלו היו דווקא זכרונות נעוריך.
אברהם, אתה כותב טוב.
רואים שזה אחד מעיסוקיך.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 9 שנים ו-10 חודשים נכון. אברהם
זה היה הספר "בין מרקש לירושלים" שנכתב כאן בהמשכים - תוך כדי שיתוף הקוראים - ועלילתו השתנת בהתאם לתגובות.
בסוף קרם עור וגידים והפך לספר נחמד.
תודה רבה לך, אנקה, על המילים הטובות.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
-
-
לפני 9 שנים ו-10 חודשים למה מושווה קושי זיווגו של אדם לקריעת ים סוף??
הרי קריעת ים סוף לא היתה קשה בכלל. אלהים עשה אתזה צ'יק צ'ק
[לעומת הזיווג שנראה שיותר קשה לו.. ;)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 9 שנים ו-10 חודשים את צודקת לחלוטין, ובמקום תשובה מפולפלת משלי, אתן לאגדה לדבר במקומי.. אברהם
מטרונא שאלה את רבי יוסי בר חלפתא, אמרה לו: לכמה ימים ברא הקב"ה את עולמו? אמר לה: לששת ימים, כדכתיב "כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ" (שמות לא, טז).
אמרה לו: מה הוא עושה מאותה שעה ועד עכשיו? אמר לה: יושב ומזווג זיווגים, בתו של פלוני לפלוני אשתו של פלוני לפלוני ממונו של פלוני לפלוני.
אמרה לו: זו היא כל אומנותו? אף אני יכולה לעשות כן! כמה עבדים וכמה שפחות יש לי, ולשעה קלה יכולה אני לזווגן. אמר לה: אם קלה היא בעיניך, קשה היא לפני הקב"ה כקריעת ים סוף.
הלך לו ר' יוסי בר חלפתא. מה עשתה? נטלה אלף עבדים ואלף שפחות והעמידה אותן שורות שורות. אמרה: פלוני ישא פלונית ופלונית תשא פלוני, וזוגה אותן בלילה אחד.
למחר באו אצלה, העבדים והשפחות) זה מוחו פצוע וזה עינו שמוטה וזה רגלו שבורה. אמרה להם: מה לכם? זו אמרה: איני רוצה את זה, וזה אמר: איני רוצה את זו.
"קשה כקריעת ים סוף": אין כוונת ר' יוסי לומר שקריעת הים או זיווג זיווגים הם דבר שקשה, מסובך ודורש מן הקב"ה מאמץ כדי לעשותם או לבצעם, אלא שהם דברים שרושמם אדיר והשפעתם עצומה. האדם סבור שהנישואין הוא דבר קל ערך, פשוט, יומיומי ונדוש, שניתן אף לבצעו בדרכי כפייה (כפי שניסתה לעשות המטרונה), אבל לפני הקב"ה, בעיניו ולפי דעתו, מדובר בעניין שאיננו נופל בעוצמתו וברושמו מן הנס האדיר של בקיעת הים. ואין כאן עניין של "קושי פיזי" אלא של רישום אדיר כרישומו של הנס בקריעת ים סוף.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
