פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 632 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 9 שנים ו-9 חודשים קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף - פרק 1 חלק 2 אברהם
תקציר החלק ה1 של פרק ראשון.
פייגה רוטשטיין, נערה חרדית ממאה שערים,
נלהבת מנגינתה בפסנתר של קשישה ירושלמית ונכנסת לביתה של הפסנתרנית.
מתוך התלהבותה והאזנה לנגינה המופלאה, היא מגיעה באיחור רב אל ביתה,
תוך חשש מהנזיפות שתקבל מאימהּ.
פרק ראשון - חלק 2
שיינה לאה.
פייגה מיהרה אל ביתה. לא המתינה לאוטובוס ועשתה את כל הדרך ברגליה, עלתה את תשע המדרגות לקומה השנייה,
מתנשפת כקטר.ריאותיה עמדו להתפקע מהמאמץ הרב. בכניסה כבר המתינה לה אימהּ ולמרגלותיה מונח היה תיק הרופא שלה.
"היכן היית"? שאלה אימהּ בדאגה, והוסיפה, "הן יודעת את שאני צריכה להגיע למשמרת-הערב בבית החולים"
זאת לדעת: אימהּ של פייגה, שיינה-לאה, שימשה כרופאה מיילדת בבית החולים "ביקור חולים".
אין זה דבר של מה-בכך שאישה חרדית רעייתו של ראש המתיבתא - והיורש של האדמו"ר הגדול - תצא לעבודה הקשורה באנשים, וקל וחומר בשעות הלילה.
לפני כארבעה עשורים, שיחרו רבים לפתחו של האדמו"ר הגדול לבקש את ידה של בתו היחידה, שיינה-לאה, שהגיעה זה מכבר לגיל המופלג - עשרים וארבע - אולם תנאי התנה עם כל מבקש ידה, שבתו תמשיך לעסוק במקצוע הרפואה (מקצוע אותו רכשה עוד בהיותם בפרנקפורט שבגרמניה) גם לאחר נישואיה.
ואכן בסיימה את לימודיה בשנת 1957 הגיעו האדמו"ר, רעייתו, בתו וקומץ מחסידיו לארץ ישראל.
כמצופה, גילה המופלג, של שיינה-לאה, לא היווה מחסום לנישואיה עם עילוי מאחת הישיבות הגדולות, זאת בשל ייחוסו העצום של אביה, ששושלת היוחסין שלו הגיעה עד למייסדי החסידות המפוארת אליה השתייך (מספרי הגוזמאות אף הפליגו בשושלת היוחסין עד דוד המלך).
"התעכבתי מעט במקום כלשהו" ענתה פייגה.
"ומהו אותו מקום"? שאלה שיינה לאה.
פייגה, שמעולם לא הוציאה דבר שקר מפיה, אמרה בפשטות: "אותו מקום, הוא ביתה של פסנתרנית מוכשרת ביותר"
"התפעלתי מנגינתה" המשיכה פייגה "והזמן חלף במהירות רבה, וזו הסיבה שנתעכבתי"
שיינה לאה, בהכירה את בתה הבכורה, ידעה אל נכון שאמת בפיה ופעם אחר-פעם הייתה מתגאה בבתה "פייגה שלי מעולם אינה מוציאה דבר שקר מפיה".
"נו, שויין" אמרה שיינה-לאה, "תטפלי באחיותייך ואחיך הקטן, ואל תשכחי לחמם את האוכל למור אביך לכשיגיע".
"כך אעשה" ענתה פייגה ואצה אל אחיותיה להכין את ארוחת הערב, לקלחם ולהלבישם בגדי שינה, כמעשיה מדי יום ואחר נפנתה להכין את שיעורי הבית.
ברקע נשמעה צפירתו העקשנית של נהג המונית שבא להסיע את שיינה-לאה לבית החולים.
חלפו כשעתיים מאז נסעה אימה של פייגה לבית החולים. חשיכה השתררה ברחובות מאה שערים ודומה היה שהכל נמים את שנתם. רק שעון האורלוגין הענק שתפס מקום נכבד בדירה השמיע את קולו בעליות ומורדות של מטוטלת כבדה מזוקן. אחת לשעה פתח "בנגינה" וספר את השעות - כמונה מעות של זהב.
בעת שהשעון נקש תשע נקישות רמות, נכנס ראש המשפחה - הרב רוטשטיין - לביתו.
פייגה ניתרה ממקומה וניצבה על עומדה מפאת כבוד אביה, עד שזה סימן לה לישב על מקומה.
"ווי זענען איר? ווי זענען דיינע ברידער"? (מה שלומך ושלום האחים שלך)? שאל. נוהג היה בביתו לדבר "יידיש".
"עברית"- כך אמר לעצמו - "היא שפת קודש ואין להשתמש בה לחולין"
"בסדר גמור, טאַטע" ענתה פייגה "כולם ישנים זה מזמן, אלך לחמם לך את האוכל".
נטל את ידיו ובירך בכוונה רבה. רק לאחר שבצע מן הלחם ואכל כזית, שאל את פייגה "איך הלימודים, פייגל'ה שלי"?
למעשה לא היה צריך לשאול. ידע שפייגה היא התלמידה הטובה ביותר במדרשה, אך זו הייתה דרכו לפתוח בשיחה עם בכורתו. במחשבתו עלו הרהורים שעוד מעט יגיע איזה שדכן ויגזול את בתו האהובה לאיזה עילוי ובכך יקוץ הקץ על נפשה שקשורה בנפשו.
תמיד קיווה שמְזַוֵּג הַזִּוּוּגִים שבשמיים, ירחיק את השדכנים לעוד ימים רבים. כפי שרעייתו נישאה לו רק בגיל מופלג, חשב שאפשר שבתו תישאר עוד שנים אחדות במחיצתו.
פייגה הרהרה בלבה אם לספר לאביה על המפגש עם הקשישה והפסנתר, ממילא, כך אמרה לעצמה, אימא תספר לו מחר ומדוע שהדבר יִוָּדַע לו בדרך עקיפה? תמיד אמרה את האמת, וגם בלבה דוברת אמת הייתה. גמלה בלבה ההחלטה לספר - ויהי-מה.
"אבא", פנתה אליו במפתיע, רציתי להתייעץ אתך במשהו". לבו של אביה רחב בקרבו. אהב תמיד את חכמתה. שאלותיה היו תמיד ברומו של עולם.
"כן, בתי" אמר הרב רוטשטיין, "מה בפיך?"
היססה מעט לפני שאזרה אומץ ואמרה: "אני רוצה ללמוד נגינה בפסנתר"
לא לכך ציפה. פליאה ותדהמה אחזו אותו. "מנין לך הרעיון המשונה הזה"? שאל.
סיפרה לו את שעבר עליה שעות אחדות קודם לכן ואת מפגשה עם הפסנתרנית.
"ומה אימך אומרת על כך"? שאל.
תמיד כאשר נדרש לעניין הקשור בילדיו, העדיף להטיל את הפתרונות על שיינה-לאה.
רעייתו, שיינה-לאה, הייתה הקובעת בכל תחום ועניין בביתם. מעולם לא חלק על דעתה. סבר שניסיונה כרופאה ואשת העולם הגדול, עושות את ידיעותיה טובות משלו. עוד נטה לחשוב שמחלוקת כזו יכולה למנוע ממנו את מינויו לאדמו"ר הגדול הבא, משום שהוא רק חתנו של האדמו"ר הגדול, ואפשר שהתנגדות לשיינה-לאה יכולה לשנות את דעתה ולהמליץ לאביה - שזה זמן רב אינו בקו הבריאות - למנות את אחד ממקורביו תחתיו ליורשו.
"לא. לא דברתי עם אימא בעניין, רק סיפרתי לה על המפגש עם הפסנתרנית", אמרה פייגה.
"אם כך", אמר הרב, "אשאל את אימך ומה שהיא תחליט כך יקום ויהיה". בלבו חשב שרעייתו תשלול זאת מכל וכל, ובכך יבוא העניין לקיצו.
המשך יבוא אי"ה
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 9 שנים ו-9 חודשים אני עוקב ומתעכב וכיף לי לגלות בכתיבתך שמעון שלוש
-
לפני 9 שנים ו-9 חודשים תודה רבה!!! אברהם
-
-
לפני 9 שנים ו-9 חודשים מקסים אורי.
קראתי את הפרק הראשון והשני
כתיבה יפה,מרתק,לא שגרתי..אהבתי..
שיהיה המון בהצלחה ותתחדש
אמשיך לעקוב :)
אורי
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 9 שנים ו-9 חודשים תודה, אורי. אברהם (ל"ת)
-
-
