פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 117 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 9 שנים ו-10 חודשים להכנס אל הראש I.V olokita
כבר כשהיה ילד קטן, מעת שלמד לדבר. ידעו אביו ואימו שמשהו איתו אינו כשורה.
ואוליי ההגדרה הזאת קצת החמירה עימו, כיוון שקשה להתייחס לאדם עם יכולת כמו שלו כמישהו שאיננו תקין.
ובכל זאת, לגדי הייתה תחושה נהדרת. הוא הרגיש שהיום זה היום. הפעם הראשונה שבאמת ינסה את זה. אז הוא לקח את הילקוט וצעד לבית הספר. וכל הדרך רק חשב על רחל.
ואוליי זה הזמן לציין שלמרות שלגדי הייתה היכולת להכנס לראשם של אחרים, עד לאותו הרגע הוא מעולם לא יזם זאת. תמיד זה קרה מבלי שכלל התכוון.
אבל היום גדי סוף סוף יבדוק.
אחד, אם באמת הוא יכול.
שתיים, אם היא באמת אוהבת אותו כפי שסבר.
ומהרגע שגדי נכנס לראשה של רחל ועשה שם את מה שעשה, הוא העז להשתמש בכוחות שניתנו לו לעוד אלפי שימושים אחרים.
כך לדוגמא, היה הולך ברחובות ומחפש לאנשים בראשים. סתם כדי לראות על מה הם חושבים (פעם אחת אף נכנס לראשו של דג. אך זה היה ביקור קצר בלבד וגם כך שכח את הכל תוך שלוש שניות בדיוק).
ובנתיים גדי גדל קצת והוא כבר איננו נער יותר.
ואת גדי הכירו כל מכריו כאיש נעים הליכות, מן סוג של השמאל או אוליי הימין אבל לא מהסוג המובהק.
נייטראלי כזה.
אחד שיפשפש באופיו של אדם כדי לקבוע מה הוא שווה.
אף פעם לא על סמך מראה חיצוני.
אבל גם איש עם יכולת שכזו, כמו של גדי צריך פרנסה משלו. אז כשגדי גדל עוד יותר ועזב את הבית הוא מצא עבודה במיוחד בשבילו.
ובשדה התעופה, ליד מכונת השיקוף גדי תמיד היה מפשפש בראשים של אנשים.
ודיי היו מיותרים שם כבר כל הסלקטורים והמתחקרות וכלבי הגישוש. כי גדי יכול היה בקלות להגיד להם מי רע ומי לא.
אבל הוא לא עשה זאת. כי גדי היה איש טוב, נו... נייטראלי כזה.
אז הוא חשב שכדאי לשמור את היכולת הזאת שלו בסוד "שלא יאבדו חבריו את מקום עבודתם בשדה התעופה". והוא רק המשיך לקרוא מחשבות "ככה סתם, על הדרך".
ויום אחד דבר מה השתבש.
וכשגדי כיוון את היכולת הזאת שלו אל נוסע שהיה עומד, מחכה לעבור כבר בשער, פגעה היכולת דווקא במכונת השיקוף.
גדי זינק לאחור.
"אלוהים מה עשיתי?" חשב לעצמו בבהלה, אבל מייד כששם לב שהמכונה המשיכה לעבוד ולחשוב כאילו לא היו דברים מעולם, נרגע במקצת ואפילו מצא חן בעיניו הדבר.
אז הוא נשען לאחור והביט בה היטב בזמן ששיקפה את כל העוברים בשעריה.
ראשונה לעבור בין קירות מכונת השיקוף הייתה בחורה שחומת עור ושערה מתולתל מתולתל. המכונה התנשמה עמוק בראשה ואז פשוט קיוותה שהאישה תחזור לביתה הרחוק ולא תשוב לכאן לעולם.
גדי לא הבין מה לה, למכונת השיקוף ולאותה אישה אך מייד והנה כבר נכנס אל בין חמוקיה של אותה מכונה, צעיר לבנבן עוטה על עיניו משקפיים קטנות. "אל תרד מהארץ" חשבה המכונה בראשה, "כמוך מאוד חסרים לנו פה".
ואחריו ממש בשורה עברו בשערי המכונה סודני שחור ושמאלן מחורבן וגם, איך לא? ערבי מסריח.
וגדי כולו זעזוע, שב והביט במכונה.
לרגע נדמה היה לו שהוא מזהה את מחשבותיו בראשה, את הדברים האפלים והשפלים ביותר, את אלו שמעולם לא העז להגיד לאף אדם אחר.
שלא יחשבו אותו לגזען, שלא תרד קרנו בין סובביו.
אבל לא, שוב הוא נרגע.
אלו הן מחשבותיה שלה, של אותה מכונה משקפת.
אלא אם כן...
מכונות אינן חושבות בעצמן.
אי וי אולוקיטה
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
