הוא נולד ביום המיוחד ביותר בשנה. ועל אף שהיה הבורג הכי צעיר באותה רכבת הרים, הרי מה הוא היה כבר? זה לא שהיה אלוהים.
רק עוד בורג קטן ושבילים לו, שבילים פתלתלים.
וזו לא הייתה עוד מן הרגשה מופרכת שלו, כמו אחת שקיבל מן הרוח, כי כשכולם חוזרים ואומרים "הוא קטן", זה הופך "הרגשה" ל"בטוח".
ועל אף שהייתה גאווה די גדולה להיות הצעיר ממיליארד, הרי באותה מכונה מופלאה אחד הוא אחד ומשמע, דיי לבד.
ובאותו היום גם טוני עלה על אותה רכבת הרים, ממש כמו כל שאר האדם המצפים לתורם.
וטוני חשב שמשהו שם לא בסדר בכלל. אבל לא בגלל המשקל של עצמו, אלא דווקא בגללם. והוא נחרד קצת שהכל דיי רעד. ולא הפריע לטוני שהשניצל במסעדה היה קצת חמוץ וגם לא גרם אחד מתוך מאתיים ארבעים הקילו של סך משקלו.
לא, לא.
דווקא הברגים במתקן.
כן, אלו הם שהפריעו לו.
אבל טוני בכל זאת עלה על אותה רכבת הרים, ועל אף כל החששות הוא ניסה, אך לשווא, את הראש להרים. וממש במחצית הדרך לסופו של היום הכי מיוחד בעולם, שניה לפני הסיבוב הגדול ביותר במתקן, כשלטוני עלה השניצל לראש והקולה ברחה מהאף, כן דווקא אז, משהו שם עף.
אבל לא מטוני.
מהמתקן.
וטוני חשש קצת ומייד הוא חשב, שדווקא היום הוא כל כך מיוחד.
שיש כזה יום רק אחד בשנה.
אז במקום לפחד, הוא עמד.
ובימים כתיקונם, גם המאתיים ארבעים קילוגרמים של טוני בעמידה לא היו מפריעים לכל הברגים במתקן, ובקלות יתרה הם היו אז נושאים את כל המשקל על גבם. אבל באותו היום שהיה כאמור קצת שונה משאר הימים בשנה, כל גרם וכל גרם של הטוני הזה פגם ופגם ופגם.
וכשהאחרון כבר היה בשיאו של גלגול דיי גדול, והשמש בצד ההפוך, אז לקחו הברגים הפסקה בגללו או אולי כי פשוט נשברו.
ולרגע אחד כל הזמן שם עצר, באותה מכונה מופלאה.
והיום המיוחד ביותר בעולם, טוב נו, זו כבר סתם קלישאה.
ואם תשאלו את הבורג הצעיר ביותר במתקן, אז מוסר ההשכל של כל הסיפור, שרכבת הרים...
נכון, היא דבר מסוכן.
אי וי אולוקיטה
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
