פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 184 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 9 שנים ו-10 חודשים להאמין I.V olokita
היא לא ידעה איך קוראים לו ואפילו לא ידעה כיצד הוא נראה, היא רק דמיינה את פניו הקורנות ואת קווי המתאר לגופו. אבל בכל פעם כשעצמה את עיניה והתעוררה מחדש בבוקר המחרת, משהו בו היה משתנה. לטובה.
מאז שהיתה קטנה, דפנה הייתה חולמת עליו, על האלוהים הזה הפרטי שלה. בהתחלה רק האזינה בקשב רב לסיפורי הגננת בגן כשסיפרה לילדים על האלוהים שהיא מכירה. היא דמיינה שהוא נראה ממש כמו אבא שלה רק עם כנפיים גדולות ועננים לבנים מסביבו. שהוא יכול להיות בכל מקום וכל הזמן, שהוא ענק אבל גם רזה באותה המידה בדיוק.
וככל שעבר הזמן ודפנה התבגרה כך הלכו גם המחשבות בראשה של דפנה והתחלפו בכאלו בוגרות קצת יותר.
עכשיו האלוהים הפרטי שלה כבר לא בשמיים, הוא כאן, ממש בפינה של הבלוק כמו גם בין ירכייה. הוא הנער הזה עם הקוצים מנבחרת הכדורסל או הבלונדיני ההוא שפגשה אתמול בקניון.
אבל האלוהים הזה של גיל ההתבגרות שלה היה הפכפך, נמהר ותזזיתי מידי עבורה, והיא... היא תמיד היתה איטית מידי עבורם, עבור כל האלוהים האלו שהיו עוברים לידה בהפסקת העשר.
ויום אחד בצבא בזמן השמירה במגדל התצפית הדרומי, לרגע אחד האלוהים הזה בגד בה ובמקומו הופיע שד גדול לבוש מדי חקי.
תחילה היא לא ייחסה חשיבות כל כך גדולה אל השד הנורא הזה, אחרי הכל, שדים שכמותו כבר ביקרו בה אי אז בעבר.
אז היא פשוט עשתה כמו תמיד, התקלחה ונכנסה למיטה לשנת לילה רעה.
והיא הניחה שהאלוהים הזה שלה ישוב אליה בקרוב. כי הוא האלוהים שלה ותמיד הוא חזר.
אפילו כשהיה מתאכזב ממנה ממש.
אבל הוא לא חזר.
לא הפעם.
וכשדפנה קראה לו בהודו שיבוא לגרש את כל השדים הרעים שהיו מרחפים מסביבה, אז רק לרגע הציץ בה ואחר כך הוא שוב נעלם.
וכשדמעות חנקו את גרונה בהלוויה של הבן, אז הוא עמד מרחוק והשקיף, חיוור כמו הרוח, חלש ונבוך מתמיד.
ומאז... מאז הוא אפילו לא חזר להראות את פניו.
אפילו לא בתקיעת השופר של היום הקדוש ביותר בשנה.
וככל שהלכה דפנה והזדקנה, הזדקן איתה גם האלוהים הפרטי שלה. ומשהו בו היה משתנה. לרעה.
ולמרות שלאלוהים הפרטי הזה שלה כבר מזמן אין כנפיים.
ואפילו שאבא שלה כבר מזמן אינו לצידה.
עדיין כל לילה ולילה, נושאת היא עיניה למעלה.
ואולי, רק אולי יום אחד הוא ישוב.
אם היא רק תאמין.
אי וי אולוקיטה
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
