אני לא ירושלמי אבל: ירושלמי אסלי לא מבטא את האות י' כשהיא באה אחרי צירה: במקום להגיד בית"ר, ירושלמי יבטא את זה: "בתר" (BETAR). במקום להגיד "כדי" (KEDEI), ירושלמי יגיד "כדה" (KEDE), ואותו דבר עם זיתים, ביצים וכו'.
בירושלים קיימים המושגים הבאים:
"וואג'אראס" – דאווין/ פוזה. (wadjaras)
"אשתנור" – לאפה. (ashtanur)
"מציצה" – סוכרייה על מקל (זהירות מהסתבכות!!!).
"קולולוש" – הפעולה שבה זורקים את הקלפים באוויר ("שה-שה" שמעתי שאומרים במרכז).
"פיניונס" – צנוברים. (pinyones)
"אבו יו-יו" – שק קמח, כשמרימים מישהו על הגב.
"אג'ואים/אג'וקים" – גוגואים, הגרעינים של המישמש.
"אבוללה" – סוג של קריאה ירושלמית כדי להפחיד אנשים בחושך, המקור לא ידוע. (abulele)
"שערות סבתא" – צמר-גפן מתוק.
"במבליק" – ליקוריץ', המקלות השחורים האלה. (bambalik)
"יצור/זיגי" – קללה בירושלמית. כמו לקרוא למישהו חנון.
"קוקו שקר" – קוקו שתופס רק את החלק העליון של השיער.
"פטל" – שם כללי לכל סוגי התרכיז. תרכיז בטעם לימון ייקרא "פטל לימון", תפוז: "פטל תפוז" וכו'. חשוב להדגיש: הפנייה תיעשה בלי להדגיש את סוג הפטל. נגיד אתם עם חברים ויש פטל בטעם תפוז באיזור, אתה תגיד: "גבר, תעביר את הפטל". פטל בטעם פטל לא ייקרא פטל-פטל, אלא רק פטל.
"חתולה" – (במלעיל) כל חתול בירושלמית ייקרא "חתולה". אפילו אם הוא זכר.
"תפוחי אדמה" - בירושלמית משמיטים את האות ו' - "תפחי אדמה" (TAPHE ADAMA).
"נעלי ים המלח" – שקפקפים.
"בארד" – אדם שלא זז. עייף וכבד. (bared)
"פייסל" – ג'וינט.
"להתעווז" - (מלשון "עווז"), להסתלבט על מישהו, לעבוד על מישהו (LEHITAWEZ).
"מאאתים" – 200, עם קמץ באלף. די נכחד, למרות שסבא שלי אומר ככה (MA'ATAIM).
"לורד/טוש" – בירושלמית לורד זה הדק וטוש זה העבה (בניגוד לכל הארץ, וחלאס להיות חרמנים!!).
"סילקים" – החוטים של המתכת שבתוך הגלגלים של האופניים. (silkim)
"לשון חתול" ( קרדיט לאודליה ) - "חמצוצים", נקרא בשאר הארץ שטיח. ממתק ארוך עם ציפוי של מלח לימון.
"צ'יטולה" - מכה שנעשית באמצעות הצמדת האצבע השלישית (קמיצה) לאגודל היד ושחרור מהיר, מכוונת בדרך-כלל לאוזן. נקרא בשאר הארץ "צ'יקלאווין". (chitolla)
"סיחים" - כינוי לשיפודי בשר. (sihim)
"עיפרון חודים" (במלעיל) - עט עיפרון, עיפרון שפיצים ... אתם יודעים איך קוראים לזה אצלכם.
"פסאי" - שלומיאל, מישהו שהכל נופל לו מהידיים ושהוא חסר קואורדינציה, התחיל במקור בתור שם גנאי למישהו שמחמיץ הרבה בכדורגל או בכדורסל. (fassai).
"אורי-כדורי" - כינוי לחיה הקטנה והמוזרה הזאת שבכל פעם שנוגעים בה היא מתכווצת לכדור. מקור השם לא ידוע.
"ספיחס" - כשמישהו מסתפר נהוג לטפוח לו על העורף (או אם שונאים אותו לכפכף אותו) ולברך: "ספיחס". גירסה נוספת: לצעוק "בלי חוקים ובלי מצוות!", ואז לתת לו כאפות על העורף לפי הגיל שלו (כולל אחד לשנה הבאה - היי, אולי בגלל זה לא הסתפרתי שנה וחצי? חח).
"הסקה" - שם קוד כללי בירושלמית לכל תנור/רדיאטור שפולט חום. (Hasaka)
סלנג מתוך משחקים בירושלמית:
"חי, צומח, דומם" – ארץ-עיר.
"חמש אבנים" – יש סלנג שלם למשחק הזה, לא אהבתי את המשחק הזה אז אין לי מושג.
"פולו בטטה" – השם של המשחק שבו צריך למסור אחד לשני באוויר ואז מי שמפיל את הכדור יושב באמצע וזורקים עליו את הכדור. (follo batata)
"חיי שרה" – מה שנקרא בשאר הארץ "שמות". משחק שבו זורקים את הכדור על אנשים אחרים ומי שפוגעים בו והוא לא תופס יוצא החוצה. מי שניצח פעם אחת מקבל "מחסנית" שבה הוא יכול להשתמש במשחק הבא ולהיכנס אפילו אם פגעו בו. (haye sara - אל תשכחו שלא מבטאים את הצירה!!).
"עווז" – לא למסור למישהו את הכדור, לשגע אותו (AWEZ).
"חממות" – המשחק שבו בועטים את הכדור אחד על השני. נראה לי קוראים לזה במרכז "פיצוצים". (hamamot)
"להפריק" – "להרים". הפעולה שבה בתחילת כל משחק בועטים/ זורקים את הכדור לאוויר. (lehafrik)
"סנטר" – כשמתחילים בכדורגל עם הכדור מאמצע המגרש (SANTER).
"לפלח" – לכסח, לפצוע. הפעולה של פגיעה בשחקן אחר. (lefaleah)
"פאוול" – "פאול", עבירה. (FAWELL).
"אבן ג'וק" (קרדיט ל- Rawr~Im_a_muffin) - אבן, נייר ומספריים.
"בזוגיות" - משלוש יוצא אחד. (bezugiot)
"אחת, שתים, שלוש - דג מלוח!" - הבנתי שבכל הארץ יש לזה שמות אחרים כמו למשל: "מכשפה מביטה".
"לקרקס" - לעבור מישהו עם הכדור בלי שהוא יצליח לחטוף אותו בכדורגל. לעשות לו בצפר. (lekarkes).
"צעדי ענק" - כינוי למשחק "שלוש מקלות", שהמטרה היא לקפוץ בין המקלות ומרחיקים אותם בהדרגה
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
