תקופות של שיגעון עטפו אותי פעם
כשזחלתי אחרייך מתחת לאדמה
להבות של טירוף בערו בי פעם
כשהדלקת אותי ואז עזבת
פשוט עזבת
והזעם הוא עולה בתוכי הוא בוער בדמי
על התום שחיללת
על האמת שהחדרת
כשניפצת וריסקת והשארת אותי
לבדי
ואפילו הדמעות, דמעות זכוכית
אתה שולף מנגינות שעיוורו אותי פעם
אבל היום הן זיכרון מתפורר
אתה נאחז בקצוות שהיו לנו יחד
אבל אנחנו לא ביחד יותר
ואני זוכרת את הימים מפעם
הייתי מאוהבת
ונשבעת שרק אני ולא אחרת
במיטה שבה הפנת לי גב
מאיפה האומץ לחזור אליי עכשיו ?
כשהזעם הוא עולה בתוכי הוא בוער בדמי
על התום שחיללת
על האמת שהחדרת
כשניפצת וריסקת והשארת אותי
לבדי
ואפילו הדמעות, דמעות זכוכית
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
