פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 177 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 9 שנים ו-10 חודשים דגל המולדת I.V olokita
יאנוש לא היה מצטיין וגם לא יפה מראה, להפך. האמת היא, שכבר מעת שהיה ילד קטן חשבו כך כל הסובבים אותו, אפילו הוריו. אבל ליאנוש היו שאיפות. יאנוש רצה להיות דגל. ולא סתם דגל, אלא דגל הלאום. אחד כזה חדש, עם פסים כחולים וכוכבים, כזה שכל לובש מדים אשר יעבור לידו יצדיע לו. להיות כה מיוחד עד שכל מי שיראה אותו יתרגש. אבל יאנוש לא היה דגל וגם לא יכול היה להיות אחד כזה, בטח לא בארץ ההיא.
הוא היה איש ממוצע, למען האמת קצת פחות מכך, הוא היה חסר בית, חסר שיניים וחסר כל תרבות. באופן אירוני, יאנוש היה ההפך הגמור מסמל כל שהוא. אבל כל אלו לא הפריעו לו. יאנוש רצה להיות דגל הלאום, על כן, הוא התאמן.
הוא עמד בצמתים לבוש ומאופר, הוא התגנב אל משחקי הסופרבול ונעמד שעות ארוכות בשורת הדגלים והוא לבש תמיד את אותה החליפה, מכנס כחול וחולצה אדומה. אבל יאנוש לא היה דגל ומרבית הסיכויים שגם לא יהיה אחד כזה. אלא אם כן...
"מה? אלא אם מה יקרה? מה עוד אני צריך לעשות כדי להיות דגל", שאל יאנוש בקול מתחנן.
"אלא אם תעשה עליה" ענה לו גבאי בית הכנסת.
"עליה? אתה נורמאלי? אני לא עושה עליה, איי אם פאקינג אמריקאן" צעק יאנוש ורצה להוסיף שאין בעולם מחיר שיגרום לו למכור את חלומותיו. שהוא, יאנוש, תמיד יהיה כוכבים ופסים.
אבל הגבאי הקדים אותו במקצת...
"תשמע ידידי" אמר הגבאי "עם שם כמו יאנוש ואילן יוחסין כמו שלך, אתה מתאים בקושי להיות קיגל של שבת בפולין, בטח לא הדגל של ארצות הברית".
אבל את יאנוש זה עצבן. אז הוא יצא מבית הכנסת ונשען על הקיר, רק האדים מכעס בלי לומר מילה. ואחרי חצי שעה לערך, כשהצבע האדום ירד מלחייו, חזר פנימה והתיישב בשורת המתפללים הראשונה. הוא תכנן לומר לגבאי שהוא מתנצל, שלא התכוון לכעוס ובטח לא לצעוק או לקלל אבל הגבאי כבר התחיל בתפילה ובית הכנסת המה מתפללים.
"אני מבין שדבריי לא מצאו חן בענייך" אמר הגבאי בסוף התפילה, "אבל הבט. בזמן שחלף מאז שיצאת, החלפתי מספר מילים עם כמה בכירים בקהילה שלנו. אנשים בעלי השפעה, גם שמה... אתה יודע איפה. והם הבטיחו לי שאם תעשה עליה, בטוח שיתנו לך להיות איזה דגל שתבחר".
"איזה דגל שאבחר?" חזר יאנוש על מילותיו של הגבאי.
"איזה דגל שתבחר".
"דגל ארצות הברית!" אמר יאנוש וחייך, למען הסר ספק.
"מצויין, אם כך, אדאג כבר בצאת השבת לכל הסידורים הנדרשים" סיכם הגבאי ונפרד מיאנוש בלחיצת יד. וכך היה, וכבר כשנחת בשדה התעופה הבין יאנוש שהגבאי הזה מינז ביזנס.
"יאנוש מנשיצקי זה אני" אמר יאנוש בהתלהבות לאיש אשר נפנף את שמו על שלט קרטון גדול בשדה התעופה.
"שלום וברוך הבא לארצנו" ענה לו האיש. "בוא איתי בבקשה, אקח אותך אל ביתך החדש".
"תוכל לומר לי לאן אנחנו נוסעים?" שאל יאנוש באנגלית בזמן שהשניים כבר היו נוסעים כמחצית השעה.
"ודאי. אל מרכז הקליטה. שם תלמד שפה חדשה ותגור בזמן הקרוב" אמר האיש, אבל יאנוש משום מה, חש קצת מרומה.
"אני לא רוצה קליטת במרכז, ואין לי שום חשקות ללמוד שפה שלכם. לי הבטיחו להיות דגל ארצות הברית בארץ הזאת" ניסה יאנוש לומר בעברית הכי מתוקנת שידע.
"ודאי. אתה תהיה דגל ארצות הברית. אבל בנתיים עלייך לגור איפה שהוא. עלייך לדעת איך לרכוש חברים בשפה חדשה. הרי גם דגל צריך חברים" ענה לו האיש. ויאנוש התרצה. וכשהגיעו השניים אל מרכז הקליטה, פרק האיש את מזוודותיו של יאנוש, הראה לו את מגוריו ונפרד ממנו לשלום.
"רגע, רגע" קרא יאנוש לאיש המתרחק "איך אדע מתי להתחיל להיות דגל?" שאל.
"אני אודיע לך כשיגיע הרגע" אמר האיש והתרחק.
ויאנוש חיכה.
וחיכה.
עד שדהה לגמרי.
אי וי אולוקיטה
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
