להורים של פיץ לא היה כסף. הם היו עניים. מאוד.
אז האלוהים של היהודים הציע להם דיל, שאם הם יאמינו בו, במקום במתחרה המוביל בסקרים, הוא יתן להם מתנה ללידה. כך, בנוסף לאותה מתנה, הוא יעניק להם עוד אות אחת לשם של הילד. ככה סתם. עוד יוד. רק כי הוא הרגיש נדיב מאוד באותו היום.
וכשהילד נולד, גם אלוהים עמד במילה שלו. וההורים שמחו, אז הם החליטו שעוברים אליו. גם זול משמעותית וגם שירות אדיב.
ככה פיצי התחיל את חייו בעולם.
הוא יצא אל אוויר העולם במשקל שבע קילו וחמישים גרם בלבד. בפני עצמו, זה לא היה מעט לתינוק, אבל השם שנתנו לו הוריו בתוספת היוד מתנה שקיבל מהאלוהים החדש, איזנו את המצב. ובאותו היום, אף על פי שכבר קיבל מתנה אחת מאותו האלוהים, ממש באותו היום, היה פיצי הילד היחידי שנולד בארץ ההיא, ולאלוהים של היהודים היה ממש משעמם בשל כך. אז הוא עשה עוד מבצע.
אבל אף אחד לא בא.
אז במקום לזרוק לפח את הכל, הוא דחף להורים של פיצי את כל הפיצ'פקס שהתכוון לחלק לכולם. ארגזים מלאים כישרון, יופי, שכל ומזל. הכל בחינם. בפני עצמו, אוצר של ממש. אבל אלוהים לא ייחס לכך חשיבות, הוא רק היה מאוכזב שאף אחד אחר לא הגיע. מבחינתו, אם פיצי לא היה שם באותו הרגע, הוא היה מאפסן במחסן את הכל.
אז הוא החתים את ההורים של פיצי על החוזה, הסתיר כמובן את האותיות הקטנות, איחל להם בהצלחה ונפרד לשלום.
אבל יום אחד באותו העולם, נהיה קצת קשה. הייתה מלחמה ומיתון ומה לא? אז גם אלוהים שהיה בחובות אדירים, נכנס לצרות ופשט את הרגל.
וזהו. יום אחד, בלי כל התראה, נפסק השרות לאלפי לקוחות מרוצים. ולמרות שניסו להתקשר, ואפילו שהמשיכו לבוא כל יום למשרדיו, אלוהים לא פתח את הדלת וגם לא ענה לשיחות נכנסות. ואין עוד מבצעים ואין גם VIP. זהו, הכל נגמר. חזר אל הבנק.
ובאותו הלילה לפני חמש שנים בדיוק, כשבקושי היה בן עשרים. קברנו גם את פיצי בשדותיה של הארץ ההיא שאין בה אלוהים. כי מילא זאת בלבד שנדרש הילד להחזיר את היופי, השכל ואת הכשרון שהיו רק הטבה בחוזה. כשלוקחים לך את השם באמצע הקרב, זו כבר ממש עילה לתביעה.
אי וי אולוקיטה
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
