רגעים של תקווה
תִּקְוָה מְעַטָּה עוֹד נוֹתְרָה.
וְהִנֵּה בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן
לִפְנֵי הַפְּרֵדָה הַמַּכְאִיבָה
אָנוּ עוֹמְדִים זֶה מוּל זוֹ
פָּנִים בְּפָנִים, נוֹגְעוֹת, כִּמְעַט.
כֹּה קְרוֹבִים אַךְ כֹּה רְחוֹקִים.
גַּם רֵיחֵךְ הַטּוֹב וְהֶעָדִין
שֶׁתָּמִיד רִחֵף בָּאֲוִיר,
כְּאִלּוּ נָדַף וְנֶהְדַּף אֶל
הַבִּלְתִּי נוֹדַע, אֶל הָאֲחֵר.
רַק מַבָּט אַחֲרוֹן, סְתָמִי,
שֶׁל שְׁנֵי זָרִים זֶה לָזוֹ
לְלֹא תִּקְוָה, חֲסַר תַּקָּנָה.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה