פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 187 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 10 שנים מילה של גרמנים I.V olokita
כבכל יום בשעה שלוש אחר הצהריים, הצטנפה ילנה בפינתה הקטנה והחשוכה שבחנות הנעליים. היא הייתה העובדת מספר אחת בחנות הדגל שלהם במרכז הקניות בנס ציונה. הסניף שייצג יותר מכל את החותם שכל כך ביקשו להותיר בעולם ההנעלה "נעל גרמניה היא נעל לחיים".
העובדה שילנה בכלל הייתה רוסיה או שהייתה מתכנסת בפינת החנות בכל עת שהגיע זמן ארוחת הצהריים כלל לא הפריעה ליאן ולאלסה. אדרבה, אם תמשיך ילנה בעבודתה המוקפדת שלה, אזיי אף יאתרו לבקשתה להיתיר לבעלי כסאות גלגלים להכנס אל שטח החנות, גם אם הדבר יותיר סימני שחיקה מוגזמים על השטיחים. אך עד שזה יקרה, בנתיים, חוק הוא חוק. ואצל גרמנים כידוע, זה קדוש גם יותר מאלוהים.
אז ילנה שתקה ועשתה כל מה שיאן ואלסה אמרו לה לעשות, ממש כמו שהייתה עושה אם הייתה נולדת בעצמה בגרמניה. אבל באותו אחר הצהריים נפלו עליה השמיים והזכירו לה שגם היא בסך הכל ישראלית ממוצא רוסי שגרה בחולון ורק עובדת בנס ציונה. וכך, בדיוק בשעה שסיימה לאכול את הסנדוויצ' הקטן שהכין לה ניסים בעלה התימני, אל החנות נכנסה לא אחרת מגיבורת התרבות של שני ילדיה מאבות שונים.
על אף התכונות הרבות שהיו גלומות בה, הלו קיטי לא ידעה קרוא וכתוב. ככה זה אצל מרבית החתולים, גם אם הם מפורסמים מאוד, סביר שלא ידעו לקרוא. על כן לא שהתה לשלט הנחושת הענק אשר ניצב בכניסה לחנות והורה לבעלי ילדים קטנים, כסאות גלגלים וחיות מכל סוג, להתקדם הלאה ולא להכנס אל החנות.
אז היא נכנסה. הרי בכל זאת נדרשו לה נעליים, ואפילו שתי זוגות, אחת קדימה ואחת לכפות הרגליים האחוריות.
ילנה זינקה מיד ממרבצה האפל.
"סליחה גברת חתולה הלו הקיטי" התבלבלה ילנה ולפתע יצא לה כל המבטא מבלי שבכלל התכוונה לכך.
"מיאו" ענתה הקיטי והמשיכה בדרכה בין שורות הנעליים כאילו סתם ברכה אותה המוכרת בשלום.
למען האמת, ילנה בכלל לא התכוונה לרדוף אחרי החתולה אלא רק לנזוף בה קלות ואולי קצת לנפנף במטאטא עד שתצא בכוחות עצמה מן החנות. היא גם לא הבינה למה פתאום נעלמה לה כל העברית, הרי היא כבר עשר שנים בארץ הזאת וכרוסיה שעובדת אצל זוג גרמני, גם את הרגש חשבה שלמדה כבר להחביא. אבל היא התרגשה. מאוד. אז היא רצה אחרי הקיטי. בלי כוונה להפחיד, עם המטאטא בידה.
בהתחלה ילנה עוד הייתה נחושה להוציא את החתולה מהחנות ולמלא את הוראות מעסיקיה. אבל אז עלו וגאו בה זכרונות ילדיה ופתאום גל התרגשות עז צף והטביע את נשמתה. ובאותו הרגע ילנה רק חשבה ששערה אחת משפם החתולה או תמונה חתומה של הכוכבת הקטנה יהיו שווים לה הרבה יותר מאיזה ג'וב מחורבן בחנות נעליים גרמניות. אבל את הלו קיטי הסיטואציה הזאת הפחידה. מאוד. כלומר, לא בכל יום רודפים אחריה מעריצים עם מטאטא באוויר. אז קיטי שלפה ציפורניים וילנה נעצרה במקומה.
"הקיטי" אמרה ילנה, "אל תפחדי, אני לא אפגע בך. הרי אני מעריצה גדולה שלך". הלו קיטי הסתכלה בה ומעט נרגעה, לאחר מכן השיבה את ציפורניה למקומן. אחר כך חייכה ושאלה אם יש מבצע אחד פלוס אחד. אבל ילנה לא ענתה לעניין. היא רק רצתה קצת שפם או תמונה עם החתולה. את אלו וגם למחוק את כל העדויות המצולמות ממצלמות האבטחה, כדי שיאן ואלסה לא יחשבו שאיננה נאמנה להם יותר. כי נאמנות אצל גרמנים היא ערך עליון.
"אין בעיה" אמרה קיטי בחיוך, "אני אצטלם איתך. מיד לאחר שתראי לי קצת נעליים יפות". אז ילנה הראתה לה כמה זוגות נעליים וקיטי הייתה מרוצה ואפילו החליטה לקנות. אבל ילנה התעקשה שהיא יכולה לקחת אותן חינם, שגם ככה היא בעצם עושה להם טובה בכך שהיא הולכת עם הנעליים כי זה יפרסם את החנות ושבכלל זה כבוד גדול שחתולה כמו הקיטי קנתה בחנות שלהם.
אבל ליאן שעמד כל אותה העת בפתח החנות וצפה במתרחש מבלי שתרגיש כבר עלה הדוייטשמארק עד לכאן. אז הוא התפרץ וצעק כמו שרק גרמני באמוק יכול לצעוק, ואף אחד לא הבין מילה ממה שהוא אומר. ובאותם רגעים בדיוק כשהחנות רעדה ילנה שבה להצטנף בפינתה וקיטי התקפלה קטן קטן כמו חתול רחוב מסכן, שלא יראו אותה, עד שיאן נעצר ונרגע קצת, שניה בדיוק לפני שהוא פיטר את ילנה. וכשזו יצאה החוצה בבושת פנים, ללא משכורת אחרונה ובתחושת כישלון גמור, יצאה אחריה גם קיטי אחריה ופנתה להמשיך בדרכה אל החנות הבאה.
"הקיטי" אמרה ילנה בשקט, "אני מתנצלת. ככה זה עם גרמנים. אצלם הכל זה חוקים ונאמנות".
"זה בסדר גמור" השיבה הקיטי, "אני מבינה".
"הקיטי" המשיכה ילנה בחוסר נוחות מופגן, "אולי אפשר עכשיו לקבל קצת מהשפם שלך או תמונה חתומה. לילדים, את יודעת. כמו שהבטחת."
"נראה לך?" צחקה קיטי בבוז והמשיכה ללכת משם בנעליה החדשות, "אף פעם אל תסמכי על מילה של חתולה."
איי וי אולוקיטה
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
